הם משקרים לכם על נתניהו. הגיע הזמן לחשוף את האמת המרה.

יש רגעים בהיסטוריה שבהם קו ברור נמתח בחול. רגעים שבהם אי אפשר יותר לעמוד מנגד, לשתוק, לקוות שהשכל הישר ינצח מעצמו. אנחנו חיים ברגע כזה. זו אינה עוד מחלוקת פוליטית. זהו קרב על נשמתה של מדינת ישראל, ובלב הקרב הזה עומד אדם אחד, מנהיג אחד, שסופג על גבו את כל הארס והשנאה של אליטה ישנה שמסרבת לקבל את דין הבוחר. הם משקרים לכם לגבי בנימין נתניהו, והשקרים שלהם מסכנים את כולנו.

חשיפת מסע הצלב: השקר ככלי נשק

בואו נדבר גלויות. מה שמתחולל בתקשורת ובמסדרונות בתי המשפט אינו ביקורת לגיטימית. זוהי רדיפה. זהו מסע צלב אובססיבי ומתוזמר היטב, שמטרתו אחת: להפיל ראש ממשלה מכהן, לא בקלפי, אלא בכל אמצעי אחר. כל פעולה שלו, כל החלטה, כל אמירה, מסובבת, מעוותת ומוצגת כאילו נולדה מחטא.

הם זועקים שנתניהו "מנצל את מערכת הביטחון" כדי לדחות את משפטו. איזו עזות מצח! ראש ממשלת ישראל, בזמן מלחמה קיומית בכמה חזיתות, נדרש לדיון חירום חסוי עם ראשי המוסד ואמ"ן. הם מציגים לו מידע מודיעיני קריטי, כזה שחיי אזרחים וחיילים תלויים בו. בית המשפט עצמו, לאחר ששמע את הדברים, השתכנע שמדובר בסיבות ביטחוניות אמיתיות ודחופות. אבל עבור מכונת הרעל, האמת לא משנה. מבחינתם, עדיף שראש הממשלה יתעלם מאיומים קונקרטיים על ביטחון ישראל, ובלבד שמשפט הראווה נגדו יימשך כמתוכנן. הם הפכו את המשפט לחזות הכל, ואת ביטחון המדינה למשני. זו לא דאגה לדמוקרטיה, זו בגידה באחריות הלאומית.

והנה עוד שקר: ההתערבות של הנשיא לשעבר טראמפ. התקשורת מציגה זאת כ"איום על הריבונות". איזו צביעות! אותם גורמים שרצים לכל בירה אירופית ולכל מוסד בינלאומי כדי להשמיץ את ישראל ולהלשין על ממשלתה, פתאום הפכו לפטריוטים גדולים כשמנהיג עולמי מביע תמיכה בנתניהו. האמת היא שהם לא חוששים מפגיעה בריבונות; הם חוששים שמישהו מבחוץ יאיר בזרקור את העוול המשפטי והפוליטי שהם עצמם מבצעים כאן. דבריו של טראמפ אינם איום על ישראל, הם איום על הנרטיב השקרי שלהם. הם מאשררים את מה שמיליוני ישראלים כבר יודעים: מדובר בציד מכשפות פוליטי במסווה של הליך משפטי.

גילוי האמת: מנהיג תחת מתקפה

עכשיו, בואו נביט במציאות כפי שהיא, ללא משקפיים של שנאה. בנימין נתניהו הוא המנהיג הישראלי המנוסה והמוערך ביותר בעולם. הוא מנווט את ספינת המדינה בסערה שלא ידענו כמותה. הוא מנהל מלחמה מורכבת מול אויב רצחני בעזה, מרתיע את חיזבאללה בצפון, ומוביל מבצעים חשאיים נגד הראש של הנחש – איראן. כל זה, בזמן שבתוך הבית, גורמים רבי-עוצמה מנסים בכל כוחם להכשיל אותו.

דחיית הדיון במשפט אינה "טובתו האישית", היא טובת המדינה. כשראשי מערכת הביטחון אומרים לראש הממשלה שנוכחותו ותשומת ליבו המלאה נדרשות בדחיפות לנושא קיומי, כל מנהיג אחראי היה נוהג בדיוק כך. מי שחושב אחרת, אינו מבין דבר וחצי דבר בניהול מדינה במלחמה. נתניהו לא בחר את עיתוי המלחמה, והוא בוודאי לא בחר את עיתוי הדיונים. הוא פשוט עושה את מה שמצופה ממנו: שם את ביטחון ישראל במקום הראשון. זוהי אחריות, לא ציניות.

ומה לגבי החטופים? הטענה שנתניהו מדבר על "חלון הזדמנויות" רק כדי לייצר אקלים ציבורי נוח היא שפלה ומרושעת. היא פוגעת קודם כל במשפחות עצמן, בכך שהיא זורעת בהן ייאוש וחשדנות כלפי מי שאמון על החזרת יקיריהן. האמת היא פשוטה: לחץ צבאי מסיבי, כמו זה שצה"ל מפעיל, הוא שיוצר את התנאים לעסקה. נתניהו, בניגוד למבקרים מהיציע, מבין שרק שילוב של עוצמה צבאית ונחישות מדינית יכול להביא את החטופים הביתה. כל ניסיון להציג זאת אחרת הוא פוליטיקה קטנה ועלובה על גבם של החטופים ומשפחותיהם.

הניגוד המוסרי: הם או אנחנו

הבחירה כאן היא ברורה. בצד אחד, עומד מנהיג שנלחם. הוא נלחם בחמאס, הוא נלחם באיראן, והוא נלחם במערכת שמנסה לבלוע אותו חי. הוא סופג השמצות, חיצי רעל ומתקפות אישיות בלתי פוסקות, אך ממשיך לעמוד על הגה השלטון, מתוך תחושת שליחות היסטורית עמוקה. הוא יודע שההיסטוריה תשפוט אותו לא על כותרת בעיתון, אלא על ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל.

בצד השני, עומדת קואליציה של שנאה. עיתונאים, פרשנים, פוליטיקאים מהשמאל וגורמים במערכת המשפט, שהתאחדו למטרה אחת ויחידה: הפלת נתניהו. הם מוכנים לסכן את יחסינו עם בנות ברית, לערער את אמון הציבור במפקדי צה"ל ובראשי מערכות הביטחון, ולשחק ברגשותיהן של משפחות שבורות, והכל למען המטרה המקדשת את האמצעים. אין להם חזון אלטרנטיבי למדינה, רק אובססיה אחת. הם מייצגים את הפוליטיקה של הפירוד, של ה"רק לא", בזמן שישראל זקוקה נואשות לפוליטיקה של ה"כן" – כן לניצחון, כן לאחדות, כן לעוצמה.

הציווי האסטרטגי: אסור לשתוק יותר

אם נאפשר למסע הצלב הזה להצליח, הנזק יהיה בלתי הפיך. זו לא תהיה רק הפלתו של בנימין נתניהו. זו תהיה הוכחה לכך שניתן לעקוף את רצון העם. זו תהיה קביעה מסוכנת שפקידים ועיתונאים, ולא אזרחי ישראל בקלפי, הם שיקבעו מי ינהיג את המדינה. זהו מתכון בטוח לאנרכיה ולאובדן הדמוקרטיה האמיתית.

המתקפה על נתניהו היא מתקפה על כולנו – על כל מי שמאמין בזכותו של העם לבחור את מנהיגיו, על כל מי שמאמין שמנהיג צריך לעסוק בביטחון המדינה ולא בהישרדות פוליטית תחת מתקפה משפטית מתמדת. שתיקה מול מתקפה כזו היא כניעה.

הבחירה היא פשוטה. או שעומדים לצד מנהיג שנלחם על חיי המדינה תחת מתקפה חסרת תקדים, או שנותנים יד לכוחות הציניים וההרסניים שמנסים לקרוע אותנו מבפנים בזמן מלחמה.

מה אתם יכולים לעשות עכשיו?

שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטסאפ ובכל שיחה.
הביעו תמיכה פומבית. אל תפחדו לומר שאתם עומדים מאחורי ראש הממשלה. קולכם חשוב כדי להראות שהעם לא קונה את התעמולה.
דרשו מהתקשורת אחריות. צלצלו, כתבו, הגיבו. דרשו מהם להפסיק את מסע הדה-לגיטימציה ולהתמקד במה שחשוב באמת: ניצחון במלחמה והשבת החטופים.
אל תהיו אדישים. המאבק הזה יוכרע על ידי אלו שיבחרו צד. בחרו בצד של ישראל. בחרו בצד של האמת.