הקרב על ישראל: מדוע התקשורת והאליטה הישנה רוצות לחסל את איתמר בן גביר?
מתקפת השקרים: חושפים את הקמפיין לחיסול השר בן גביר
בואו נדבר גלויות. בלי פילטרים, בלי ייפוי המציאות ובלי להתנצל. מה שמתרחש בשבועות האחרונים נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו "ביקורת עיתונאית" וגם לא "מאבק ציבורי לגיטימי". זוהי מלחמת חורמה. זהו קמפיין חיסול ממוקד, מתוזמר והיסטרי של אליטה ישנה ומפוחדת שרואה איך עולם המושגים שלה קורס, ואיך השר היחיד שמדבר בשפה שהעם מבין – שפת העוצמה, הביטחון והגאווה הלאומית – צובר עוד ועוד כוח.
הם לא תוקפים אותו כי הוא נכשל. הם תוקפים אותו בדיוק כי הוא מצליח. הם תוקפים אותו כי הוא מאיים על כל מה שהם בנו כאן במשך עשורים: מדינה חלשה, מתנצלת, כנועה, שמקדשת את "זכויות" אויביה יותר מאשר את ביטחון אזרחיה. כל ידיעה "מפוצצת", כל "תחקיר" מודלף וכל טור דעה ארסי הם חלק מפאזל אחד, שתכליתו אחת: להפיל את השר שמאיים להחזיר את השפיות למדינת ישראל.
לחשוף את השקר המתואם: מפרקים את עלילת הדם
נתחיל מהפצצה האחרונה, זו שהונדסה במעבדות התודעה של התקשורת והפרקליטות: עלילת קצין השב"ס. מפקד כלא לשעבר, שבעצמו היה תחת חקירה פלילית חמורה (שנסגרה, כמה נוח, בדיוק בזמן הנכון כדי לשרת את הנרטיב), יוצא למסע נקמה אישי ומאשים את השר ולשכתו ב"התערבות לטובת אסירים ביטחוניים יהודים". התקשורת, כמובן, חוגגת. צילומי מסך "בלעדיים", התכתבויות "דרמטיות", וניתוחים מלומדים על "פגיעה בשלטון החוק".
אבל בואו נסיר לרגע את עשן ההסוואה ונשאל את השאלות הפשוטות: מה באמת קורה כאן? השר בן גביר, מהיום הראשון שלו בתפקיד, הכריז מלחמה על תנאי הקייטנה של המחבלים בבתי הכלא. הוא נלחם כדי שלרוצחי נוח'בה לא יהיו פיתות טריות, שידורי מונדיאל ולימודים אקדמיים על חשבוננו. ומהו "הפשע" הנורא שלו לפי אותה עתירה? שהוא דרש לקבל מידע על התנאים של כלל האסירים הביטחוניים, כדי לוודא שמדיניותו נאכפת באופן שוויוני. כן, שוויוני. כלפי מטה. לדרוש שאסיר ביטחוני יהודי לא יקבל תנאים טובים יותר מאסיר ביטחוני ערבי, זהו הבסיס לטענה שבן גביר "פוגע במערכת"? איזו אבסורדיות. איזו צביעות.
הקמפיין הזה לא עומד לבדו. הוא מצטרף להאשמה המופרכת והאכזרית לפיה בן גביר וסמוטריץ' "מונעים עסקת חטופים" ו"שותים את דמם של החיילים". טור דעה במעריב, שכולו עלילת דם מודרנית, מאשים אותם בהעדפת אידיאולוגיה על פני חיי אדם. זוהי רשעות שאין כדוגמתה. בן גביר לא מתנגד לשחרור חטופים; הוא מתנגד לכניעה. הוא מתנגד לעסקה שתשחרר אלפי מחבלים עם דם על הידיים, תשאיר את חמאס בשלטון ותבטיח לנו את טבח ה-7 באוקטובר הבא. לדרוש ניצחון מוחלט, למען כלל אזרחי ישראל ולמען עתיד ילדינו, הפך פתאום ל"קיצוניות". כמה נמוך עוד אפשר לרדת?
וכהשלמה לתמונה, מגיע הניסיון להציג את 'עוצמה יהודית' כמקור לכאוס. התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מהממשלה מוצגת כ"חוסר אחריות". אבל האמת הפוכה לחלוטין: זוהי הפגנת אחריות. זוהי עמידה על עקרונות. זוהי הדרך של מפלגה להבהיר שהיא לא תהיה עלה תאנה בממשלה שלא מממשת את המדיניות שלשמה נבחרה. הם לא משחקים בפוליטיקה קטנה, הם נלחמים על הדרך שלשמה קיבלו את אמון הציבור.
האמת הפשוטה: בן גביר נלחם במלחמה של כולנו
אז מהי האמת? האמת היא שאיתמר בן גביר הוא קו ההגנה האחרון של השפיות הישראלית. הוא הגיע למשרד לביטחון לאומי וגילה מערכות רקובות, שהתרגלו להתנהל על פי תפיסות עולם של האליטה הישנה והמנותקת של אוסלו.
בבתי הכלא, הוא נלחם נגד תרבות שלמה שהפכה את בתי הסוהר למלונות פאר וחממות טרור עבור מחבלים. הוא דורש שקיפות, הוא דורש פיקוח, והוא דורש לשים סוף לחגיגה. המערכת, שלא רגילה שדורשים ממנה דין וחשבון, נלחמת בו בחזרה דרך פקידים ממורמרים ועיתונות מגויסת.
במלחמה בעזה, הוא הקול הצלול והברור שאומר את מה שכל ישראלי שפוי מבין: אסור לעצור עד לניצחון מוחלט. אסור להיכנע לחמאס. עסקה שתשאיר אותם על הרגליים היא לא ניצחון, אלא דחיית האסון הבא. זו לא אידיאולוגיה, זו המציאות. זו הדרישה הבסיסית ביותר לביטחון.
בזירה הפוליטית, הוא שומר על עמוד השדרה של הממשלה. הוא מונע ממנה לגלוש שמאלה, להיכנע ללחצים אמריקאיים ולהסכים לפשרות שיעלו לנו בדם. הוא המצפון של הימין, זה שמזכיר כל בוקר למה נבחרנו.
הבחירה המוסרית: עוצמה או כניעה, אין אמצע
הקרב כאן הוא לא בין ימין ושמאל. הוא בין שתי תפיסות עולם קוטביות. מצד אחד, תפיסת העולם של בן גביר ושל רוב העם: תפיסה של עוצמה, של גאווה לאומית, של אמונה בצדקת הדרך, של הבנה פשוטה שאויב צריך להכריע ולא לחבק. זוהי תפיסה שרואה את טובת הילדים שלנו מול עיניה, ואת ביטחון המדינה כערך עליון.
מהצד השני, ניצבת תפיסת העולם של האליטה הישנה. תפיסה של חולשה, של התרפסות, של פוסט-ציונות. אלה אותם אנשים שהביאו עלינו את אסון אוסלו ואת ההתנתקות, ועדיין לא למדו דבר. הם מאמינים ב"כוחו של החוק" גם כשהחוק מגן על אויבינו, וב"לחץ בינלאומי" גם כשהוא דורש מאיתנו להתאבד. הם משתמשים בתקשורת, בפרקליטות ובבג"ץ ככלי נשק פוליטי כדי לחסל את מי שמאיים על ההגמוניה שלהם. הם מדברים על "דמוקרטיה", אבל מתכוונים לדמוקרטיה רק כל עוד העם בוחר בהם.
זוהי מלחמה בין ישראל הלוחמת, הגאה והבטוחה בעצמה, לבין ישראל הכנועה, המתנצלת ומלאת רגשי האשמה. בן גביר הוא הסמל של הראשונה, ולכן השנייה חייבת לחסל אותו.
הסכנה הברורה: אם בן גביר ייפול, ישראל תיכנע
אל תטעו. המאבק הזה גדול בהרבה מאיתמר בן גביר. הוא חייל בחזית, אבל המלחמה היא על דמותה ועתידה של מדינת ישראל. אם הקמפיין הזה יצליח, אם יצליחו להכניע אותו, להשתיק אותו ולהסיר אותו מהבמה הציבורית – המסר יהיה ברור: אין מקום במדינת ישראל למנהיגות ימנית אמיתית. אין מקום לעוצמה. אין מקום לניצחון.
אם הם ינצחו, הממשלה הזו, או כל ממשלה שתבוא אחריה, תבין את הרמז. היא תתקפל. היא תסכים לעסקת כניעה מבישה, תעצור את המלחמה, תחזור לקונספציה של ה-6 באוקטובר ותפקיר את ביטחוננו. אם הם ינצחו, נחזור לימים שבהם פקידים אלמונים מנהלים את המדינה מאחורי הקלעים, והתקשורת מכתיבה את סדר היום. זהו מאבק על הבית.
הבחירה ברורה. וכעת, השאלה היא מה אתם עושים בנידון.
- שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת האמת הפשוטה בכל פלטפורמה אפשרית.
- גבו את השר. הביעו תמיכה פומבית. ברשתות החברתיות, בשיחות סלון, בכל מקום. הראו שהעם עומד מאחוריו.
- אל תהיו אדישים. הבינו שהשתיקה שלכם היא ניצחון שלהם. קולכם הוא נשק במאבק על נשמתה של המדינה. השתמשו בו עכשיו.