מתנות מקטאר או מנהיגות של תוצאות? ההתקפה על טראמפ חושפת אי הבנה מסוכנת
השיח הציבורי בישראל סוער שוב סביב דונלד טראמפ. הפעם, על המוקד מטוס פרטי מקטאר וטענות על היותו "איש עסקים" שניתן "לקנות", כזה שמדיניותו נקבעת לפי אינטרסים צרים ומתנות נוצצות. הביקורת הזו, המצטרפת לדיווחים על מתיחות עם ההנהגה הישראלית ופעולות שנתפסות כ"עקיפת" ישראל, מציירת תמונה מעוותת ומסוכנת. היא לא רק מחטיאה את המטרה, אלא מתעלמת במכוון או שלא במכוון, מהמהות האמיתית של מנהיגותו של טראמפ ומהיתרונות הברורים שהיא הביאה ומסוגלת להביא למדינת ישראל.
בואו נודה על האמת: דונלד טראמפ אינו פוליטיקאי קונבנציונלי. הוא איש עסקים בנשמתו, "דיל מייקר" סדרתי שרואה את העולם דרך עדשות של אינטרסים, מינוף, ותוצאות בשטח. המבקרים לוקחים את התכונה הזו בדיוק והופכים אותה לחולשה, ל"פגם מוסרי". הם טוענים שניתן "לקנות" אותו, שמדיניות החוץ שלו מוכתבת על ידי מתנות והטבות אישיות. איזו שטות מוחלטת. האם אותם מבקרים באמת מאמינים שהעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, הפרישה מהסכם הגרעין המסוכן עם איראן, והנדסת הסכמי אברהם ההיסטוריים – כל אלו הן תוצאה של איזו מתנה או טובת הנאה אישית?
המציאות הפוכה לחלוטין. דווקא הגישה ה"עסקית" של טראמפ, הראייה הריאליסטית והלא מתנצלת שלו את המזרח התיכון, היא זו שאפשרה לו להשיג פריצות דרך היסטוריות שאחרים, עם דיפלומטיה מהוקצעת ונאומים חוצבי להבות, יכלו רק לחלום עליהן. טראמפ הבין שהמזרח התיכון אינו פועל לפי כללי הפוליטיקלי קורקט של מכוני המחקר בוושינגטון. זהו אזור שבו כוח, אינטרסים ברורים ונכונות לקבל החלטות קשות הם המטבע הקובע. הוא זיהה את האינטרס האמריקאי הברור בחיזוק ישראל כבת ברית יציבה ודמוקרטית, והוא פעל בהתאם – לא מתוך אידיאולוגיה מופשטת, אלא מתוך הבנה עסקית של עלות-תועלת וראייה אסטרטגית ארוכת טווח.
ומה לגבי המטוס מקטאר? בואו נשים דברים בפרופורציה. בעולם העסקים והפוליטיקה הגבוהה, קבלת מתנות ושימוש במתקנים יוקרתיים אינם דבר חריג, במיוחד עבור נשיא לשעבר ומנהיג עולמי בסדר גודל כזה. לנסות ולהפוך אירוע שולי יחסית, שמתקיים במסגרת יחסים בינלאומיים מורכבים, ל"שוחד" או "שחיתות" המשפיעים כביכול על עמדותיו המדיניות של טראמפ – זו דמגוגיה זולה. זוהי טקטיקה שנועדה להסיט את תשומת הלב מהישגיו המוכחים ומהתמיכה העקבית שלו בישראל, ולהדביק לו תווית שלילית באמצעות ניפוח אנקדוטות. האם מישהו באמת חושב שאיש עסקים מיליארדר כמו טראמפ ישנה את עמדתו האסטרטגית בנוגע לאיראן או לביטחון ישראל בגלל טיסה במטוס פרטי? הניסיון לקשור בין הדברים מגוחך ונועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה.
גם הטענות על "עקיפת ישראל" במגעים מול חמאס או על "מתיחות" עם ראש הממשלה נתניהו צריכות להבחן בקונטקסט רחב יותר. טראמפ הוא מנהיג שמאמין בפעולה ישירה ובקיצור תהליכים. אם הוא סבר שפעולה ישירה מול גורם מסוים, גם אם הוא אויב, יכולה להביא תוצאה רצויה (כמו שחרור חטופים אמריקאים, למשל), סביר שיבחן את האפשרות. אין זה אומר שהוא מזלזל בישראל או פוגע בשותפות. נהפוך הוא, מנהיג חזק ונחוש שפועל להשגת מטרותיו, גם בדרכים לא שגרתיות, עשוי להיות בדיוק מה שישראל צריכה לצידה בזירה הבינלאומית המורכבת. באשר למתיחות עם נתניהו – מערכות יחסים בין מנהיגים חזקים תמיד כוללות חילוקי דעות ואף חיכוכים. זהו סימן לבגרות ולעוצמה, לא לחולשה. העובדה ששני המנהיגים יכולים להביע עמדות שונות בנושאים מסוימים, אך עדיין לשתף פעולה באופן אסטרטגי בנושאים החשובים באמת, מעידה על עומק היחסים ולא על קרע.
הניסיון לצייר את טראמפ כדמות שמונעת אך ורק מאינטרסים צרים וניתנת ל"קנייה" מחמיץ לחלוטין את התמונה הגדולה. גישתו ה"עסקית" אינה חולשה, אלא מפתח להבנת הצלחותיו. הוא אינו מונע מאידיאליזם נאיבי, אלא מפרגמטיזם מפוכח. הוא מבין שבעולם האמיתי, ובמיוחד במזרח התיכון, תוצאות מושגות באמצעות מינוף, נחישות והבנה ברורה של האינטרסים של כל צד. ה"דילים" שטראמפ רוקם אינם עסקאות מפוקפקות הנעשות מתחת לשולחן, אלא מהלכים אסטרטגיים נועזים ששינו את פני האזור לטובת ישראל.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על "השחיתות" כביכול של טראמפ או על גישתו ה"עסקית" הבעייתית, כדאי לשאול: האם אתם מעדיפים מנהיג שמדבר גבוהה גבוהה אך משיג מעט, או מנהיג שאולי אינו מתנהל לפי כללי הטקס הדיפלומטיים המקובלים, אך מביא קבלות מוכחות בשטח? האם אתם מעדיפים הבטחות ריקות או מהלכים היסטוריים כמו העברת השגרירות, ההכרה בגולן והסכמי אברהם? ההתקפות הנוכחיות על טראמפ אינן ביקורת עניינית, אלא קמפיין מתוזמר שמטרתו לערער את התמיכה בו בישראל. אסור לנו ליפול למלכודת הזו. עלינו לשפוט מנהיגים לפי מעשיהם ותוצאותיהם, ובמבחן הזה, טראמפ הוכיח את עצמו כידיד אמת ובעל ברית אסטרטגי חסר תקדים למדינת ישראל. הגישה ה"עסקית" שלו אינה איום, היא נכס.