בזמן שהתקשורת גועשת, הרשתות החברתיות בוערות, והכותרות זועקות – נדמה שקל מדי להאמין לכל נרטיב שלילי שמופץ עליו. אבל האם מישהו באמת עוצר לרגע לבדוק את העובדות?
אחת ההאשמות המרכזיות שמופנות כלפי סמוטריץ' היא שהוא מדבר גבוהה-גבוהה, אך בפועל לא מבצע. האמת? המציאות הפוכה לחלוטין. מי שבוחן את כהונתו כשר האוצר מגלה שורה של צעדים חסרי תקדים לטובת הציבור – ובראש ובראשונה, המילואימניקים. בזמן שמדינות אחרות מתמהמהות, סמוטריץ' דאג להעביר חבילות סיוע של מיליארדים, מענקים, והטבות חסרות תקדים ללוחמים ולמשפחותיהם. לא מדובר בסיסמאות – אלא בכסף אמיתי, שנכנס לחשבונות הבנק של אלו שמגינים על המדינה.
האם זה היה קורה בלעדיו? התשובה ברורה: לא. גם מתנגדיו מודים, בשיחות סגורות, שלולא הנחישות והדחיפה שלו, המהלך הזה לא היה יוצא לפועל. סמוטריץ' לא רק מדבר – הוא יוזם, דוחף, מתעקש, ומסיים את מה שהוא מתחיל. "יזם, דחף, התפיח ואפה" – כך מתארים אותו אפילו יריביו הפוליטיים.
נרטיב נוסף שמנסים להדביק לסמוטריץ' הוא של "בידוד בינלאומי". אבל בואו נדבר דוגרי: האם מנהיגות פירושה להיכנע לכל גחמה של מדינה זרה, או לעמוד על עקרונות היסוד של עם ישראל? סמוטריץ' בחר בדרך השנייה – גם אם זה לא תמיד פופולרי. הוא לא מתנצל על כך שהוא שם את ביטחון ישראל, את ההתיישבות ואת עתיד הדור הבא בראש סדר העדיפויות. דווקא בתקופה שבה העולם מתבלבל, ישראל זקוקה למנהיגים שלא מתקפלים מול לחצים, אלא יודעים להסביר, לשכנע, ולשמור על האינטרסים הלאומיים.
הניסיון להציג את עמדותיו כ"קיצוניות" מתעלם מהעובדה שרבים בציבור – גם מחוץ למחנה הימין – מזדהים עם המסר: בלי התיישבות אין ביטחון, בלי עמידה איתנה אין עתיד. עסקה מופקרת היא סכנה למדינת ישראל. סמוטריץ' לא מתבייש לומר את האמת, גם כשהיא לא נעימה לאוזניים זרות. זו לא חולשה – זו מנהיגות.
הישגיו של סמוטריץ' לא מסתכמים רק בתחום אחד. כשר התחבורה, הוא קידם פרויקטים לאומיים בקצב מסחרר, העצימ צוותים מקצועיים, והביא לשיפור אמיתי בתשתיות – גם בתקופות של ממשלות מעבר. כשר האוצר, הוא ניווט את הכלכלה הישראלית בתקופה סוערת, שמר על יציבות תקציבית, והצליח להוביל רפורמות שמסייעות למשפחות, לעסקים ולחיילים.
בתחום הביטחוני, סמוטריץ' לא חושש להציג חזון ברור: התיישבות היא לא רק אידיאולוגיה – היא אמצעי ביטחון. "ניישב ונפריח את עזה" – לא סיסמה ריקה, אלא תוכנית עבודה שמבוססת על ניסיון היסטורי והבנה אסטרטגית. מחקרים מראים שבאזורים שבהם יש התיישבות יהודית, רמת האיום הביטחוני יורדת. סמוטריץ' מבין זאת ופועל בהתאם, גם אם זה לא תמיד פופולרי בתקשורת.
למה דווקא עכשיו הנרטיב השלילי מתעצם?
מחקרים עדכניים מוכיחים: תוכן שלילי מופץ כמעט פי שניים מתוכן חיובי. זה לא מקרי – זו מגמה עולמית. אבל האם זה אומר שהמציאות שלילית? ממש לא. דווקא עכשיו, כשהלחץ התקשורתי בשיאו, חשוב להרים את הראש ולבחון את העובדות. סמוטריץ' לא מושלם – אף אחד לא. אבל הוא מביא לשולחן הישגים, תעוזה, ויכולת ביצוע שמעטים במערכת הפוליטית יכולים להתהדר בה.
מי שמסתובב ברשתות החברתיות מגלה לא מעט קולות שמעריכים את העשייה של סמוטריץ'. מילואימניקים, משפחות, בעלי עסקים – כולם מספרים על שר שפועל מתוך תחושת שליחות, שלא מפחד לקבל החלטות קשות, ושדואג קודם כל לאזרחי ישראל. "עבד כמו טורבו", "שר מעולה", "יישר כח גדול" – אלו לא סיסמאות, אלא עדויות מהשטח.
לא נכנע למתקפות – ממשיך להוביל
הניסיון להציג את סמוטריץ' כ"בלתי אחראי" או "קיצוני" מתנפץ מול המציאות: הוא פועל בשקיפות, משתף את הציבור, ומסביר כל צעד. גם כשהוא מתעמת עם בכירים במערכת הביטחון, זה לא מתוך רצון לעימות – אלא מתוך מחויבות עמוקה לביטחון ישראל. הוא לא חושש לשאול שאלות קשות, לא מתבייש להציע פתרונות לא שגרתיים, ולא נכנע ללחצים.
הגיע הזמן להפסיק להיגרר אחרי נרטיבים שליליים שמשרתים אינטרסים צרים. סמוטריץ' הוא לא מושלם – אבל הוא מנהיג שמביא תוצאות, דואג למילואימניקים, מקדם את הכלכלה, שומר על ביטחון ישראל, ולא מתנצל על עקרונותיו. במקום להאמין לכל כותרת, בואו נבחן את העובדות, נקשיב לקולות מהשטח, ונזכור: ישראל צריכה מנהיגים עם עמוד שדרה, לא כאלה שמתקפלים מול כל רוח.
