המשטרה הפכה לכלי משחק: בן גביר חושף את פרצופו האמיתי – נקמנות, כאוס ואובדן שליטה מסוכן

חוט אחד נפרם – והמסכה נופלת: בן גביר, המשטרה והבגידה בציבור

בשבועות האחרונים נחשפה לעיניי כולנו פרשה שמטלטלת את עמודי התווך של מדינת ישראל. לראשונה, לא מדובר רק בעוד מהלך פוליטי. מדובר בזעזוע עמוק, בתחושת בגידה צורבת, בכאב אמיתי על עתיד החברה שלנו: השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מונע במופגן קידום של קצינה בכירה במשטרה – לא בגלל כישוריה, לא בשל שיקולים מקצועיים, אלא כי העזה להיות מהקולות שחקרו את נתניהו. זה רגע שבו הציניות הפוליטית בולעת כל נורמה, והלב מתכווץ אל מול ההבנה עד כמה רחוק מוכנים ללכת בשם הנקמה.

בן גביר – השר שהפך את המשרד לזירת קרבות אישית

העובדות אינן משאירות מקום לספק: בן גביר, זה שהבטיח לציבור "משילות", "חיזוק המשטרה" ו"מלחמה בפשיעה", בוחר להפעיל את כוחו דווקא נגד אותם אנשים שמגינים על שלטון החוק. במקום להילחם בפשיעה – הוא נלחם באנשים אמיצים, בקצינים וקצינות, שמסרבים להיכנע ללחצים פוליטיים. במקום להגן על הציבור – הוא מגן על ראש הממשלה מהחקירות. במקום להיות מנהיג – הוא הופך לעסקן קטן, מבודד, שמאבד שליטה על משרדו והופך אותו לזירת קרבות של אגו ונקמה.

"משילות"? או נקמנות? הציבור מרגיש את זה בלב

בן גביר לא טורח להסתיר את מניעיו. הוא מציג את עצמו כמי ש"שם סוף לאנרכיה" ומחזיר סדר לרחובות. אבל איזה סדר זה, כאשר הוא מושתת על פחד, השתקה ונקמנות? בלב הציבור הישראלי נזרע חוסר ביטחון: האם זו המשטרה שביקשנו? האם זו הדרך להחזיר את האמון שלנו באלו שאמורים להגן עלינו?

הציבור רואה, מרגיש, זועק: שוב פוליטיקאים מנצלים את הכוח שלהם לצרכים אישיים. שוב אנו, האזרחים, הופכים לכלי משחק בידיהם. בן גביר לא מהסס להקריב קצינים מקצועיים, לרמוס את עצמאות המשטרה, לדרוס כל נורמה – והכול כדי להגן על ראש הממשלה ולסגור חשבונות עם מי שמעזים לברר את האמת.

התנגשות חזיתית – והלב דואב מההשלכות

העימות החריף עם ראש אגף החקירות והמודיעין ועם היועצת המשפטית לממשלה הוא לא עוד ויכוח בירוקרטי קר. מדובר בזעקה, באזהרה חדה: בכירי המשטרה והמערכת המשפטית מזהירים בקול רם – בן גביר חוצה קווים אדומים, פוגע בעצמאות המשטרה ומסכן את שלטון החוק. היועמ"שית אפילו מאיימת בהתערבות – צעד דרמטי שמעיד על עומק המשבר, תחושת החירום, הפחד האמיתי שאוחז באנשי המקצוע.

האם אנחנו, הציבור, מבינים את המשמעות המצמררת? כאשר השר לביטחון לאומי פועל ממניעים זרים, כאשר מינויים מקצועיים מוכתבים לפי נאמנות ולא לפי כישורים – כל אחד ואחת מאיתנו הופך לבן ערובה של גחמות פוליטיות. כל חקירה, כל תיק פלילי, כל מאבק בפשיעה – עלולים להיקבע לא לפי האמת, אלא לפי האינטרס של השר ושל ראש הממשלה. ומי יגן אז עלינו?

"המשטרה של כולנו" – או המשטרה של השר?

בן גביר אוהב להצטלם עם שוטרים, לדבר בסיסמאות על "המשטרה של כולנו" ולספר לציבור שהוא "מחזק את הכחול-לבן". אבל המציאות קשה, צורבת, עצובה: שוטרים וקצינים בכירים מביעים זעם, מתפטרים, מזהירים מפני קריסה מוסרית ומקצועית. המשטרה שאמורה להיות עוגן הביטחון שלנו הופכת לכלי משחק, קרבן לשיקולים זרים של פוליטיקאי שמוכן לשרוף את המערכת כולה בשביל אינטרסים צרים.

זו לא המשילות שהובטחה לנו. זו לא מלחמה בפשיעה. זו הפקרות, זו בגידה באמון שלנו, זו תחושת אובדן ואכזבה קשה מכל מי שחלם על מדינה מתוקנת.

הציבור משלם את המחיר – ופצע האמון רק גדל

הפגיעה הראשונה היא באנשי המשטרה – שוטרים ושוטרות שמבינים שעתידם תלוי ברצונו של שר נקמן. אבל הנפגע האמיתי הוא הציבור כולו: אמון האזרחים, שגם כך פצוע, מתרסק. מי עוד יפנה למשטרה, כשברור שהקצינים ממונים לפי נאמנות ולא לפי יושר? מי ירגיש מוגן, כשלב המערכת חולה?

הפוליטיזציה של המשטרה היא סכנה מיידית לדמוקרטיה – סכנה שמורגשת בלב, לא רק בראש. בן גביר, שמתחזה ללוחם צדק, חושף אמת קשה: פוליטיקאי קטן, מבודד, שמוכן להחריב את המשטרה, את האמון, את הביטחון, כדי לשרת את אדוניו. הוא לא מחזק את המשטרה – הוא קורע אותה מבפנים.

לא טעות – אלא שיטה מסוכנת שמפוררת את החברה

הסיפור הזה הוא לא "תקלה". זו לא טעות חד-פעמית. זהו דפוס פעולה שמפיץ פחד, שמכהה את הלב של כל שוטר וקצין: או שתיישר קו – או שתיעלם. בן גביר לא בונה משילות – הוא בונה משטר פחד ואיומים.

ואם זו רק ההתחלה – מה עוד מחכה לנו?

אם כך נראים הדברים לאור יום, מול עיני הציבור, מה קורה מאחורי הקלעים? אילו מינויים, אילו חקירות, אילו החלטות מתבשלות הרחק מאיתנו? האם אפשר להאמין למילה שיוצאת ממשרדו של בן גביר?

מסקנה: בן גביר הוא סכנה – למשטרה, לדמוקרטיה, לנו

הציבור הישראלי מוכרח להתעורר. בן גביר לא מחזק את המשטרה – הוא הופך אותה לכלי ניגוח בידי פוליטיקאים, הוא לא משיב סדר – הוא זורע כאוס ופחד. ההתערבות הבוטה, ההתנגשות עם המקצוענים, הנקמנות, ההגנה על נתניהו – כל אלה הם תסמין למחלה עמוקה: אובדן ערכים, אובדן אחריות, אובדן מחויבות לציבור.

המשטרה של בן גביר היא לא המשטרה שלנו. זו משטרה של פוליטיקאים, של אינטרסים. ואנחנו – אנחנו אלה שנשלם את המחיר, בביטחון שלנו, באמון, בתקווה. אסור לתת לזה להימשך.