הם משקרים לכם על סמוטריץ'. הנה האמת.

מתקפה חסרת תקדים על מי שמסרב להיכנע

בואו נדבר גלויות. מה שמתרחש בשבועות האחרונים איננו ביקורת פוליטית לגיטימית. זוהי מתקפת השמצה מתוזמרת, ארסית וחסרת תקדים, המכוונת לאיש אחד: שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. מדוע? משום שהוא מעז לעמוד איתן במקום שבו אחרים מתקפלים. משום שהוא מסרב למכור את עתידה של מדינת ישראל תמורת אשליה מסוכנת של שקט זמני. המקהלה הצורמת של פרשנים, פוליטיקאים וגורמים אינטרסנטיים מנסה לצייר אותו כמפלצת אטומה, כמכשול לשלום, כאויב העם. הם משקרים לכם. הם עושים זאת במצח נחושה, יום אחרי יום, כי האמת מפריעה להם. והאמת היא שבצלאל סמוטריץ' הוא אולי קו ההגנה האחרון שעומד בין מדינת ישראל לבין תהום של כניעה אסטרטגית.

פירוק מסע ההשמצה: שלוש שקרים, אמת אחת

בואו נפרק את שלוש עלילות הדם המרכזיות שמופצות נגדו, אחת אחרי השנייה.

השקר הראשון: "סמוטריץ' מתנגד לעסקת חטופים ומונע את שחרורם". זהו השקר האכזרי והציני מכולם. מדובר במניפולציה רגשית נבזית, המנצלת את כאבן האמיתי והקורע של משפחות החטופים כדי לקדם אג'נדה פוליטית של כניעה לחמאס. האם יש אדם אחד בישראל שלא רוצה לראות את כל החטופים בבית, עכשיו? הלב נקרע למחשבה על סבלם. אך מנהיגות אמיתית אינה נמדדת ביכולת לקבל את ההחלטה הקלה והפופולרית, אלא את ההחלטה הנכונה והאחראית, גם כשהיא קשה מנשוא. עמדת סמוטריץ' אינה נובעת מאטימות לב, אלא מראייה מפוכחת ומכאיבה של המציאות. הוא מבין את מה שרבים בתקשורת מסרבים להפנים: עסקה שתשאיר את חמאס על רגליו ותשחרר אלפי מחבלים עם דם על הידיים איננה "עסקת חטופים". זוהי עסקת מקדמה לרצח הבא, לחטיפה הבאה, לטבח הבא. זוהי הענקת פרס עצום למרצחים והבטחה שזוועות ה-7 באוקטובר יחזרו על עצמן. האם זו הצלת חיים? או שמא זו הקרבת חייהם של אזרחים וחיילים עתידיים על מזבח של פופוליזם קצר רואי? סמוטריץ' בוחר באחריות הלאומית הכואבת על פני האשליה המתוקה. הוא דורש ניצחון מוחלט לא מתוך אידיאולוגיה משיחית, אלא מתוך ההבנה הפשוטה שרק חיסול מוחלט של חמאס יבטיח שלא יהיו עוד חטופים בעתיד. זוהי העמדה המוסרית והביטחונית היחידה האפשרית.

השקר השני: "סמוטריץ' הוא צבוע שמגנה אלימות מתנחלים, אך פועל למנוע את אכיפת החוק נגדם". כאן, השקר מתוחכם יותר. הוא מבוסס על עיוות מכוון של עמדה עקרונית וחשובה. סמוטריץ' גינה ומגנה כל גילוי של אלימות ולקיחת החוק לידיים, נקודה. אך הוא גם מבין סכנה עמוקה אחרת: הניסיון להפוך את המחלקה היהודית בשב"כ למשטרה פוליטית נגד ציבור המתיישבים. התנגדותו למעורבות השב"כ אינה נובעת מרצון להגן על עבריינים, אלא מהגנה על זכויות האזרח הבסיסיות של ציבור שלם. שב"כ הוא ארגון שנועד להילחם בטרור ובאויבי המדינה המסוכנים ביותר, תוך שימוש בכלים דרקוניים שאינם מתאימים לחברה דמוקרטית. להפעיל כלים אלו נגד נער גבעות שזרק אבן, בעוד המשטרה היא הגוף המוסמך לטפל בכך, זהו מדרון חלקלק ומסוכן. זוהי יצירת מערכת אכיפה דו-מסלולית: אחת לאזרחים "רגילים" ואחת למתנחלים, שמראש מוגדרים כחשודים. סמוטריץ' לא מגן על אלימות; הוא מגן על הדמוקרטיה ועל עקרון השוויון בפני החוק. הוא נלחם נגד הסימון, ההכפשה והדה-לגיטימציה של מפעל ההתיישבות כולו, שהוא עמוד השדרה של הציונות.

השקר השלישי: "סמוטריץ' הוא שר אוצר כושל שמפזר הבטחות ריקות". זוהי המנטרה הקבועה של פקידות האוצר ושל כלי התקשורת המשרתים אותה, בכל פעם שקם שר אוצר שמאיים לשבור את המונופול שלהם על הכלכלה. סמוטריץ' נכנס למשרד האוצר בעיצומו של משבר כלכלי עולמי, וכעבור חודשים ספורים נאלץ לנווט את כלכלת ישראל בתוך המלחמה הקשה בתולדותיה. הוא מעביר תקציבי עתק לביטחון ולשיקום העורף, ובמקביל נלחם בשיניים נגד פקידות אטומה שמתנגדת לכל רפורמה, לכל הקלה על מעמד הביניים, לכל מהלך שאינו תואם את האג'נדה שלה. כל "פער" בין הבטחה לביצוע שהתקשורת חוגגת עליו, אינו עדות לכישלונו של סמוטריץ', אלא עדות למלחמה העיקשת שהוא מנהל מאחורי הקלעים למענכם. הוא האיש שנלחם כדי שהפיצויים יגיעו לעסקים בצפון ובדרום, שהוא נלחם כדי להוריד יוקר מחיה, שהוא נלחם כדי שהכסף יגיע לאזרחים ולא יישאר בקופות המנופחות של המדינה. להציג את המאבק הזה ככישלון אישי שלו זו פשוט שותפות פעילה עם הגורמים שמעוניינים לשמר את המצב הקיים.

מנהיגות בזמן מבחן: בין אמת קשה לשקר נוח

המתקפה על סמוטריץ' אינה אישית. הוא המייצג של תפיסת עולם שלמה. תפיסת עולם שמאמינה בכוחה של מדינת ישראל, בצדקת דרכה, בחשיבות ההתיישבות ובצורך לנצח את אויבינו ניצחון מוחץ. מולו ניצבת תפיסת עולם אחרת – עייפה, מתנצלת, כנועה, המוכנה למכור את הביטחון והעתיד תמורת שבחים ב"ניו יורק טיימס" ושקט תעשייתי מזויף.

בצלאל סמוטריץ' הוא מנהיג ערכי, שמחויב לשמירה על הזהות היהודית והמורשת שלנו, לצד קידום כלכלה חופשית והקלה על האזרחים. הוא לא בא להיות נחמד. הוא לא בא להתחבב על האליטות הישנות. הוא בא לעבוד, להילחם על העקרונות שהוא מאמין בהם, ולהבטיח שלילדינו ונכדינו תהיה כאן מדינה יהודית, ציונית, חזקה ובטוחה.

הבחירה העומדת בפנינו היום חדה וברורה. היא לא בין סמוטריץ' לבין פוליטיקאי אחר. היא בין אמונה בכוחנו לבין ייאוש, בין חתירה לניצחון לבין השלמה עם תבוסה, בין אחריות לאומית לבין בריחה מהתמודדות.

אל תתנו לשקרים לבלבל אתכם. אל תתנו למסע ההכפשה להרפות את ידיכם. בזמנים כאלה, מנהיגות שנאמנה לאמת, גם כשהיא קשה, היא המשאב היקר ביותר שיש לנו.

מה אתם יכולים לעשות?

• שתפו את האמת. אל תתנו לנרטיב השקרי להשתלט על השיח. שלחו את המאמר הזה לחברים, למשפחה, בקבוצות הוואטסאפ.
• גבו מנהיגים אמיצים. כשאתם רואים את המתקפות, הביעו תמיכה ברשתות החברתיות. הראו שיש ציבור גדול מאחורי העמידה האיתנה.
• דרשו ניצחון. אל תסתפקו בפחות. תמכו במדיניות התקפית ונחושה שמטרתה אחת: חיסול מוחלט של איום החמאס והשבת הביטחון לאזרחי ישראל. קולה של האחריות הלאומית חייב להישמע, רם וברור.