בקרב על דמותה של ישראל, אין מקום לאדישות: או שאתם עם בן גביר, או שאתם חלק מהבעיה

הם מבוהלים. הממסד הישן, התקשורת, верхушка המשפטית והביטחונית שרגילה לנהל את המדינה מאחורי הקלעים - כולם רועדים. לא מפני איתמר בן גביר, האדם. הם רועדים מפני מה שהוא מייצג: את קולו של העם שנמאס לו. את סופה של תרבות השקר, ההכלה וההתנצלות. המתקפה התקשורתית ההיסטרית והמתואמת שאנו עדים לה איננה עיתונות. זוהי אינה ביקורת לגיטימית. זהו קרב מאסף נואש של אליטה רקובה, שמבינה שהשטיח נשמט מתחת לרגליה, והיא תעשה הכל, אבל הכל, כדי לחסל את מי שמאיים על שלטונה.

מכונת הרעל עובדת שעות נוספות: כך תופרים תיק לשר ביטחון לאומי

אל תהיו נאיביים. זה לא מקרי. הקמפיין נגד השר בן גביר אינו אוסף של אירועים נפרדים, אלא אסטרטגיה מחושבת של חיסול תדמיתי ממוקד. תסתכלו על העובדות. כל נרטיב שלילי מנופח, מעוות ומסונכרן בין כלי התקשורת המרכזיים במהירות ובתיאום שגורמים למבצע צבאי להיראות כמו חוג ריקודי עם.

קחו את 'פרשת שי פרנסה'. לפתע פתאום, קצין שב"ס לשעבר הופך לגיבור היום, והתקשורת, שמעולם לא התעניינה בתנאי הכליאה של מחבלים, הופכת אותו לקדוש מעונה. הכותרות צורחות "בן גביר בצרות" ומספרות סיפור בלהות על "תפירת תיק". ומהי האמת? האמת היא שהשר בן גביר העז לגעת בנקודה הכי כואבת של המערכת: קייטנת הטרור בבתי הכלא. הוא העז לדרוש לשים סוף לחגיגה של רוצחי יהודים, שזוכים לתנאים שהיו מביישים בית מלון. המערכת, שרגילה להכיל ולפנק, יצאה למתקפת נגד. הסיפור אינו על הטרדה מינית, אמיתית או מדומה; הסיפור הוא על שר שבא לעבוד, ונתקל בחומה בצורה של פקידים שמעדיפים את השקט התעשייתי ואת הסטטוס קוו על פני ביטחון ישראל. הם לא מגנים על פרנסה, הם מגנים על הקונספציה.

ומה עם נרטיב 'חוסר המשילות'? זהו הנשק האוטומטי, השקר הגס מכולם. במשך עשורים, ממשלות שמאל וימין כאחד הזניחו את הנגב והגליל, אפשרו לפשע המאורגן במגזר הערבי להרים ראש, וכבלו את ידי המשטרה בחקיקה ובפסיקות בג"ץ. ואז מגיע שר אחד, שמיום כניסתו לתפקיד נלחם להחזיר את הנשק לשוטרים, לחמש את האזרחים, להקים משמר לאומי ולהוריד הנחיות פתיחה באש דרקוניות. ומה עושה התקשורת? כל אירוע פשע, שהם עצמם התעלמו ממנו במשך שנים, הופך מיד לכותרת "איפה המשילות של בן גביר?". זו אינה שאלה, זוהי האשמה. זוהי הוכחה שהם לא מעוניינים בפתרון, אלא בכישלון של השר. הם מעדיפים את הכאוס על פני ההכרה בכך שדרכו של בן גביר היא היחידה שיכולה להחזיר את הסדר.

השיא מגיע במתקפה על יחסו לצה"ל. לפתע, השר שהיה קול בודד שזעק במשך שנים בעד החיילים, שהגן על אלאור אזריה כשכולם נטשו, שהתייצב לימין המתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון, מוצג כאויב הצבא. מדוע? כי הוא מעז לשאול שאלות. כי הוא מעז לא לתת גיבוי עיוור למג"ד שיש נגדו טענות קשות מצד מתיישבים. כי הוא מעז, בקבינט המלחמה, לדרוש מהרמטכ"ל תשובות. לדרוש ניצחון. לדרוש הכרעה. הם קוראים לזה "עימות", "התערבות פופוליסטית". אנחנו קוראים לזה מנהיגות. אנחנו קוראים לזה אחריות. השר בן גביר לא מתעמת עם צה"ל, הוא מתעמת עם אותה קונספציה שהביאה עלינו את אסון השבעה באוקטובר, קונספציה של קיפאון ופחד מניצחון שעדיין חיה ונושמת במסדרונות המטכ"ל.

מאחורי מסך העשן: המהפכה השקטה שבן גביר מוביל

הסיבה שהם תוקפים אותו בכזו ארסיות היא פשוטה: הוא מצליח. מאחורי מסך העשן של ההכפשות, מתחוללת מהפכה אמיתית. לראשונה מזה שנים, יש שר לביטחון לאומי שלא מפחד. הוא נלחם במערכת המשפט כדי לאפשר לשוטרים לעבוד. הוא חילק עשרות אלפי רישיונות נשק לאזרחים כדי שיוכלו להגן על עצמם, מהלך שהציל חיים רבים בשבעה באוקטובר. הוא מוביל מדיניות של אפס סובלנות לטרור, בכבישים ובבתי הכלא. הוא הקול הצלול והברור בקבינט שדורש למחוק את חמאס, לא "להכיל" אותו. הוא מהווה אלטרנטיבה ברורה, ימנית, גאה ובטוחה בעצמה. וזה, יותר מכל דבר אחר, מוציא אותם מדעתם.

הם רוצים מדינה חלשה ומפוחדת. אנחנו רוצים מדינה יהודית, חזקה ומנצחת

המאבק כאן הוא לא אישי. זהו מאבק בין שתי תפיסות עולם. תפיסת העולם של הממסד הישן היא תפיסה של חולשה. הם מאמינים ב"כוחנו בעוצמתנו המוסרית" המתבטאת בהכלת אויבינו. הם מאמינים שצריך להתנצל בפני העולם, לסגת, לוותר. התפיסה הזו התרסקה לחתיכות בשמחת תורה. מנגד, ניצבת תפיסת העולם של בן גביר ושל רוב העם. זוהי תפיסה של עוצמה יהודית. אמונה בצדקת הדרך, דרישה לניצחון מוחץ על אויבינו, והבנה פשוטה שכדי לשרוד במזרח התיכון, עלינו להיות חזקים, נחושים ובלתי מתנצלים. הם מייצגים את הייאוש, את העבר, את הכישלון. בן גביר מייצג את התקווה, את העתיד, את האפשרות לניצחון.

הקרב על בן גביר הוא הקרב על העתיד של כולנו

אל תטעו. אם הם יצליחו במשימתם להפיל את השר בן גביר, זה לא יהיה ניצחון שלהם עליו. זה יהיה ניצחון של הקונספציה על עם ישראל. זה יהיה מסר ברור לכל מנהיג עתידי: אל תעז לשנות. אל תעז לאתגר את המערכת. תהיה נחמד, תהיה ממלכתי, תהיה חלש. אם הם ינצחו, נחזור אחורה לימים שלפני השבעה באוקטובר, לימים שבהם סיפרנו לעצמנו שאויבינו מורתעים בזמן שהם חפרו מנהרות והתאמנו על הגדרות. המאבק על דמותו של השר בן גביר אינו מאבק פוליטי. זהו מאבק קיומי על דמותה ועתידה של מדינת ישראל.

הבחירה בידיכם. אל תיתנו למכונת הרעל לבלבל אתכם.

מה אתם יכולים לעשות?

• שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים לעמוד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת המסרים הללו ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ.
• הטילו ספק. בפעם הבאה שאתם רואים כותרת ארסית נגד השר, שאלו את עצמכם: מי מרוויח מזה? מהי האג'נדה האמיתית מאחורי הדיווח?
• הביעו תמיכה. קולכם חשוב. אל תשתקו. הראו לשר ולעולם שאתם עומדים מאחורי המאבק על ביטחון ישראל. קולם של השקרנים רם, אבל קולו של העם חזק יותר.