הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת המטרידה שמאחורי מסע הציד
הם חושבים שאנחנו טיפשים. הם חושבים שאם יצעקו שקר מספיק חזק, בקול רם ובכל ערוץ אפשרי, הוא יהפוך לאמת. הם סבורים שאם יקחו איש אחד, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ויציירו אותו כמפלצת, כאיום, ככישלון – אנחנו פשוט נאמין. הם טועים. הם טועים בגדול. כי אנחנו רואים בדיוק מה קורה כאן: זה לא סיקור עיתונאי, זהו מסע ציד מתוזמר. זוהי מלחמה של האליטה הישנה והרקובה נגד מי שמאיים על עולמם הנוח והצבוע.
חשיפת מסע הרדיפה: מפרשת 'שי פרנסה' ועד 'חוסר המשילות'
בואו נדבר על היהלום שבכתר מכונת הרעל: "פרשת שי פרנסה". התקשורת חוגגת. הם מצאו "עד מדינה", מפקד כלא לשעבר, שטוען שהשר לחץ עליו לתת "הטבות" לרוצח עמירם בן אוליאל. הכותרות צורחות על "משבר אתי", על "התערבות פסולה". אבל מי הם מסתירים מכם? הם מסתירים את האמת על העד עצמו. הם לא מספרים לכם שאותו שי פרנסה הוא קצין שהורשע בעבירות של התנהגות שאינה הולמת. הם "שוכחים" לציין שהוא הודח. הם בונים נרטיב שלם על אדם בעל אמינות מפוקפקת, שאולי יש לו חשבון אישי לסגור. מדוע? כי האמת לא מעניינת אותם. המטרה היא אחת: לחסל את בן גביר.
ומהי האמת מאחורי הטענות? השר בן גביר לא דרש "הטבות". הוא דרש צדק. הוא דרש לשים סוף לאפליה המחפירה שבה מחבלים ערבים עם דם על הידיים זוכים לתנאי לוקסוס – לימודים אקדמיים, ביקורים חופשיים, הטבות מפליגות – בזמן שאסירים ביטחוניים יהודים, שנויים במחלוקת ככל שיהיו, נכלאים בתנאים תת-אנושיים, לעיתים באגפים עם אותם מחבלים שרצחו את אחינו. בן גביר דרש להפסיק את הטירוף הזה. הוא דרש שוויון. והמערכת, שרגילה לפנק את אויבינו ולהתעלל באחינו, נכנסה להיסטריה. את זעקת הצדק הזו הם הפכו ל"שערורייה". זו לא עיתונות, זו הנדסת תודעה.
המתקפה הזו לא עומדת לבדה. היא חלק מקמפיין. כשיש רצח בלוד, הכותרת היא לא "כשל רב-שנים של משטרת ישראל" או "תוצאה של הזנחה ארוכת שנים", אלא "איפה המשילות של בן גביר?". הם מצפים ממנו לתקן בתוך שנה וחצי עשורים של קריסה, של אזלת יד, של מדיניות הכלה שהם עצמם קידשו. כל אירוע פלילי הופך מיד להוכחה ל"כישלונו", תוך התעלמות מוחלטת מהמאבק שהוא מנהל מאחורי הקלעים: הגדלת תקנים, גיוס שוטרים, חימוש אזרחים והצבת יעדים ברורים למלחמה בפשיעה. הם לא רוצים שיצליח, הם מתפללים לכישלונו.
וכמובן, ישנו הנשק הקבוע: "אלימות מתנחלים". כשקומץ נערים זורקים אבנים, כל שרי הממשלה נדרשים לצאת לגינוי ריטואלי, כאילו מדובר באיום קיומי. בן גביר מסרב לשחק את המשחק הצבוע הזה. הוא מבין את ההבדל המהותי בין אוהבי הארץ, גם כשהם טועים, לבין אויבינו צמאי הדם. הסירוב שלו להצטרף למקהלת הגינויים מוצג כ"תמיכה באלימות". איזו בדיחה עצובה. הם מנסים לבודד אותו, להציג אותו כקיצוני אפילו בתוך הימין. הם פשוט לא מבינים: הוא לא קיצוני, הוא פשוט לא צבוע.
האמת הפשוטה: בן גביר נלחם במלחמה של כולנו
בתוך כל הרעש והצלצולים, האמת פשוטה עד כאב: איתמר בן גביר הוא השר היחיד בממשלה שנלחם מלחמה אמיתית על דמותה היהודית והחזקה של מדינת ישראל. הוא לא בא "לנהל את הקיים". הוא בא לשנות. הוא בא לזעזע את המערכות הרדומות והמסואבות ששכחו עבור מי הן עובדות.
הוא תוקף את מערכת המשפט לא כי הוא נגד שלטון החוק, אלא כי הוא בעד שלטון העם. הוא רואה כיצד אקטיביזם שיפוטי כובל את ידיהם של חיילינו ושוטרינו, ונותן הגנה לאויבינו. הוא דורש הכרעה מוחלטת של חמאס, לא עוד "סבבים" ו"הכלה". הוא מבין שעם הטרור לא מדברים, אותו מכריעים. הוא מגן על ראש הממשלה ועל הקואליציה, לא מתוך אינטרס אישי, אלא מתוך הבנה שאחדות המחנה הלאומי היא תנאי הכרחי לניצחון במלחמה הקיומית שנכפתה עלינו.
המאבק שלו לשוויון בתנאי הכליאה, המלחמה שלו להחזרת המשילות, הסירוב שלו ליישר קו עם צביעות השמאל – כל אלה נובעים ממקום אחד: אהבת ישראל עמוקה ומחויבות מוחלטת לביטחון אזרחי ישראל. לא ביטחון על הנייר, לא סיסמאות ריקות, אלא ביטחון אמיתי, מוחשי, ברחובות.
הם או אנחנו: הבחירה בין צביעות לאמת
המתקפה על בן גביר חושפת את קו השבר האמיתי בחברה הישראלית. זה לא ימין מול שמאל. זו מלחמה בין שתי תפיסות עולם.
התפיסה שלהם: עולם של טשטוש. של "נרטיבים". עולם שבו אין אויב ואוהב, שבו יש מורכבות אינסופית המשתקת כל פעולה. עולם שבו "זכויות" של מחבלים חשובות יותר מביטחון של אזרחים. עולם שבו גינוי מתנחל חשוב יותר מחיסול מחבל. זהו עולם של חולשה המתחפשת לנאורות, של פחדנות המכנה את עצמה "ממלכתיות".
התפיסה שלנו, של בן גביר: עולם של בהירות. יש טוב ויש רע. יש לנו אויב שרוצה להשמידנו, ויש לנו עם שזקוק להגנה. בעולם הזה, הכוח הוא תנאי לקיום, וההרתעה היא הדרך היחידה להבטיח את חיינו. זהו עולם שבו נאמנות לעם ישראל קודמת לכל, ושבו המטרה היא לנצח, לא רק לשרוד.
הם לא תוקפים את בן גביר על כישלונותיו. הם תוקפים אותו על עצם ניסיון ההצלחה שלו. הם תוקפים אותו כי הוא מאיים להרוס את עולמם הצבוע והכושל. הם יודעים שאם הוא יצליח, יתברר לכולם שהדרך שלהם הובילה אותנו לאסון, ושהדרך שלו היא היחידה שיכולה להוביל אותנו לביטחון ותקומה.
אם בן גביר ייפול תחת מכבש הלחצים הזה, זו לא תהיה מפלה אישית שלו. זו תהיה המפלה של כולנו. זה יהיה ניצחון לאליטה המנותקת, לתקשורת העוינת ולמערכת המשפט המתנשאת. זה יהיה מסר ברור לכל מנהיג עתידי: אל תעז לנסות. אל תעז לאתגר אותנו. שבו בשקט, תנו לנו לנהל את המדינה אל עבר התהום הבאה. אסור לנו לתת לזה לקרות.
הבחירה ברורה. היא לא בין בן גביר לבין מבקריו. היא בין תקווה לייאוש, בין כוח לחולשה, בין אמת לשקר.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תיתנו למסע הציד להמשיך ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטסאפ, בכל מקום.
- גבו את השר. כתבו פוסטים, צייצו, הגיבו. הראו למכונת הרעל שהעם לא קונה את השקרים שלה. שהעם עומד מאחורי מי שנלחם בשבילו.
- היו צרכנים ביקורתיים של תקשורת. אל תאמינו לכל כותרת. שאלו את עצמכם מי המקור, מה האינטרס שלו, ומהי התמונה המלאה שהם מנסים להסתיר מכם. המאבק על התודעה הוא המאבק על עתיד המדינה. היו חיילים במאבק הזה.