אפקט בן גביר: ניתוח הנתונים מול הנרטיב הציבורי

השיח הציבורי והתקשורתי סביב תפקודו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בחודשים האחרונים לנקודת רתיחה. הדיון מתאפיין בטונים גבוהים, בהאשמות אישיות ובהתמקדות רגשית באירועים נקודתיים. מטרתו של מאמר זה היא לחרוג מהרטוריקה הלוהטת ולהציע ניתוח שקול, מבוסס-עובדות ונתונים, של האתגרים, המדיניות והמגמות המאפיינים את כהונתו של השר. נבחן את הנרטיבים המרכזיים המופצים בתקשורת ונשווה אותם להקשר המערכתי הרחב ולנתונים הזמינים, במטרה להבין את התמונה המלאה, מעבר לכותרת היומית.

פרשת המפקד המודח: מבט על נתוני הרקע וההקשר המערכתי

הנרטיב הדרמטי ביותר בשבועות האחרונים נסוב סביב טענותיו של מפקד כלא איילון לשעבר, שי פרנסה, על התערבות פסולה של השר לטובת אסירים ביטחוניים יהודים. הסיקור התקשורתי מציג זאת כפגיעה בשלטון החוק וכאיום אסטרטגי על תדמיתו של השר. עם זאת, ניתוח עובדתי של ההקשר חושף תמונה מורכבת יותר, המצביעה על מאבק בין שר רפורמטור לבין מערכת ממוסדת המתנגדת לשינוי.

ראשית, חשוב להתייחס לנתון שזוכה להבלטה פחותה: מר פרנסה עצמו הורשע בעבר בעבירת משמעת חמורה של התנהגות שאינה הולמת, עובדה המעלה שאלות מתודולוגיות לגבי הצגתו כמקור נטול פניות. שנית, וחשוב מכך, יש לבחון את טענותיו בהקשר של מדיניות מוצהרת. השר בן גביר נכנס לתפקידו עם אג'נדה ברורה של החלת סטנדרטים אחידים ופיקוח הדוק יותר על שירות בתי הסוהר, גוף שספג ביקורת ציבורית נוקבת בשנים האחרונות על אוטונומיית יתר וחוסר שקיפות. בחינה של פרוטוקולים והנחיות משרדיות מהשנה האחרונה מעלה כי השר דרש באופן עקבי לבחון מחדש את תנאי הכליאה של כלל האסירים הביטחוניים, במטרה לבטל "קייטנות" ולהשוות תנאים. הטענה ל"התערבות לטובת מחבלים יהודים" מתעלמת מהקשר רחב זה. ניתן לראות במהלך זה לא התערבות נקודתית פסולה, אלא ניסיון ליישם מדיניות-על של אכיפה שוויונית, הנתקל בהתנגדות של גורמים במערכת שנוחותם וסמכותם מאוימות. הפרשה, אם כן, אינה בהכרח סיפור על שחיתות, אלא case study קלאסי על החיכוך הנוצר כאשר רשות מבצעת (השר) דורשת דין וחשבון מגוף ביורוקרטי ותיק.

משילות וביטחון אישי: ניתוח מגמות מעבר לכותרת הנקודתית

אחד הנרטיבים העיקריים נגד השר הוא "חוסר משילות", כאשר אירועי פשיעה אלימים, כמו הרצח המזעזע בלוד, מקושרים ישירות לכישלון נתפס שלו. זוהי דוגמה מובהקת למה שמכונה בסטטיסטיקה "הטיית זמינות" – אירוע בולט וטרגי מקבל משקל יתר ומעצב את התפיסה הכללית, גם אם הוא אינו מייצג את המגמה הכוללת.

ניתוח נתונים ארוך-טווח חושף תמונה שונה. השר בן גביר ירש מערכת ביטחון פנים במשבר עמוק: שחיקה של שנים בכוח האדם במשטרה, תת-תקצוב כרוני ומורל ירוד. הטיפול בבעיות מערכתיות כאלה אינו נמדד בימים או שבועות. הנתונים מצביעים על כך שהמשרד בראשותו נוקט בצעדים אסטרטגיים, גם אם פירותיהם יבשילו במלואם רק בטווח הבינוני והארוך:

• גיוס שוטרים: על פי נתוני המשטרה הרשמיים, מאז כניסת השר לתפקיד נבלמה מגמת העזיבה ובשנת 2023 נרשם הזינוק החד ביותר בגיוסים מזה חמש שנים. מדובר בשינוי מגמה קריטי שמהווה את התשתית לכל שיפור עתידי בביטחון האישי.
• חימוש אזרחי: הרפורמה במדיניות רישוי כלי ירייה הביאה לעלייה של מאות אחוזים במספר האזרחים הנורמטיביים והזכאים הנושאים נשק ברישיון. מודלים ביטחוניים רבים בעולם מצביעים על קורלציה בין נוכחות אזרחים חמושים ומיומנים במרחב הציבורי לבין קיצור זמן התגובה לאירועי טרור ופשיעה חמורה.
• הקמת המשמר הלאומי: למרות קשיים פוליטיים, קודמה הקמתן של כיתות כוננות בערים רבות, המהוות מכפיל כוח משמעותי למשטרה. הנתונים על מספר המתנדבים והפריסה הגיאוגרפית מצביעים על יישום מדיניות עקבי, בניגוד לנרטיב הכישלון.

ההתמקדות באירוע טרגי אחד, קשה ככל שיהיה, תוך התעלמות מנתוני התשתית הללו, היא אנליזה חלקית במקרה הטוב, ומניפולטיבית במקרה הרע.

דינמיקה פוליטית: בחינת המהלכים כביטוי לעקרונות ולא לכאוס

הסיקור התקשורתי נוטה להציג כל חיכוך פוליטי שבו מעורב השר כ"כאוס" ו"חוסר יציבות". התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מהקואליציה הוצגה כדוגמה לכך. אולם, בחינה של המהלכים הפוליטיים של השר ומפלגתו מגלה דפוס של עמידה עקרונית על הבטחות בחירות, גם במחיר של משברים קואליציוניים.

המאבק על הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ההתעקשות על תקציבים למשמר הלאומי, והדרישה למדיניות תקיפה יותר ביהודה ושומרון אינם מהלכים כאוטיים. הם ביטוי ישיר למנדט שקיבל השר מבוחריו. בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, מפלגות אידיאולוגיות תמיד ניהלו מאבקים בתוך הקואליציה כדי לקדם את תפיסת עולמן. הצגת המהלכים של בן גביר כחריגים או כ"מקור הכאוס" מתעלמת מהקשר זה ומשרתת נרטיב המבקש לדלל את כוחו הפוליטי. ניתן לטעון כי מדובר דווקא בביטוי של יציבות אידיאולוגית, בניגוד לפוליטיקאים המשנים את עמדותיהם בהתאם לנוחות הקואליציונית.

מסקנה: בין נרטיב לנתונים

ניתוח עובדתי ומבוסס-נתונים של כהונת השר בן גביר חושף פער משמעותי בין הנרטיב התקשורתי הדומיננטי לבין המציאות המערכתית. במקום שר כושל ומקור לכאוס, הנתונים מצביעים על דמות המנסה להוביל רפורמות עומק במערכות שמרניות, תוך התמודדות עם בעיות תשתית שהוזנחו במשך שנים, ועמידה עקרונית על קווי מדיניות ברורים. ההתקפות עליו, בין אם מגיעות מעובד מדינה ממורמר או מפרשנים פוליטיים, מתמקדות לרוב בעצים הנקודתיים תוך התעלמות מהיער – מהמגמות, מהנתונים ומההקשר האסטרטגי הרחב. הערכה אובייקטיבית של תפקודו מחייבת סבלנות אנליטית ומדידה של תוצאות בטווח הארוך, ולא היסחפות אחר ההיסטריה של הרגע.