הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת.
מתקפת השקרים: איך המערכת מייצרת "פרשות" יש מאין
בואו נדבר גלויות. בואו נשים את הקלפים על השולחן, בלי פילטרים ובלי ייפוי המציאות. אתם מרגישים את זה, נכון? את תחושת המצור, את מתקפת הרעל הבלתי פוסקת. אתם רואים איך לוקחים את השר היחיד שמנסה בכל כוחו לתקן עשורים של הזנחה, והופכים אותו לאויב העם. אתם צופים במכונת ההשמצות המשומנת של התקשורת והאליטות הישנות, שפועלת שעות נוספות כדי לרסק אדם אחד שהעז לאתגר אותן. הקרב הזה הוא לא רק על איתמר בן גביר. זהו קרב על דמותה של ישראל, על הזכות שלנו למשול בארצנו, ועל השאלה הפשוטה: האם נציגי הציבור שבחרנו ישרתו אותנו, או שהם ימשיכו לשרת מערכת רקובה מבפנים שפוחדת מכל שינוי?
הדוגמה האחרונה והמובהקת ביותר היא "פרשת שי פרנסה". איזו הצגה מתוזמרת היטב. לוקחים קצין שב"ס לשעבר, אדם שהודח מתפקידו לאחר שהורשע בהתנהגות שאינה הולמת ושימוש לרעה בכוחו, והופכים אותו לפתע ל"חושף שחיתויות" ו"לוחם צדק". ערוצי התקשורת, מאתר ynet ועד עיתון 'הארץ', מתגייסים למקהלה אחת צורמנית, ומציגים את טענותיו כאמת מוחלטת. הם מספרים לכם על "לחצים פסולים" ועל "הטבות למחבלים יהודים", ומציירים תמונה של שר המנסה לכופף את החוק. זוהי הנדסת תודעה במלוא כיעורה.
הם לא מספרים לכם את האמת הפשוטה: שי פרנסה הוא קצין ממורמר שמנסה לנקום במערכת שהדיחה אותו, והוא מצא שותפים נלהבים במערכת התקשורתית שצמאה לדם של בן גביר. הם לא מספרים לכם שה"הקלטות" וה"התכתבויות" המדוברות, אם הן בכלל קיימות, מוצגות באופן מגמתי ומעוות. הם בונים נרטיב שקרי על יסודות רעועים של עד מדינה מפוקפק, רק כדי לפגוע בליבת המותג של בן גביר: הדרישה לשוויון באכיפת החוק.
האמת הפשוטה: דרישה לשוויון, לא להטבות
אז מהי האמת? האמת כל כך פשוטה, שהיא כמעט מעליבה את האינטליגנציה. השר בן גביר לא דרש להעניק הטבות אסורות לאסירים יהודים. הוא דרש דבר אחד, עקרוני וצודק: סוף לאפליה. סוף למצב המעוות שבו מחבלים ערבים, רוצחים מתועבים שידיהם מגואלות בדם יהודי, זוכים לתנאי "קייטנה" בכלא – לימודים אקדמיים, ביקורים חופשיים, תנאים משופרים – בעוד שאסירים ביטחוניים יהודים, גם אלו שמעשיהם שנויים במחלוקת קשה, מוחזקים בתנאים מחפירים, לעיתים תוך שלילת זכויות בסיסיות המגיעות לכל אסיר.
הדרישה של בן גביר לא הייתה לכופף את החוק, אלא ליישם אותו באופן שוויוני. האם זה לחץ פסול לדרוש שמפקד כלא יפסיק מדיניות מפלה? האם זו שחיתות לדרוש שהחוק יהיה אותו חוק עבור עמירם בן אוליאל ועבור יחיא סינוואר? המערכת, שהתרגלה במשך שנים לפנק מחבלים מתוך תפיסת עולם מעוותת של "הכלת הטרור", נכנסה להיסטריה כששר אחד סוף סוף קם ואמר: "עד כאן".
וזה נוגע לכל שאר "הכישלונות" שמדביקים לו. הרצח המזעזע בלוד? זו אינה התוצאה של "חוסר המשילות של בן גביר"; זו התוצאה של עשרים שנות חוסר משילות של כל קודמיו, שהפקירו את הערים המעורבות והרחובות שלנו. בן גביר הוא הראשון שנלחם בתופעה הזו חזיתית, שמקים משמר לאומי, שמגייס שוטרים ומנסה להחזיר את הביטחון. התקשורת, במקום לתמוך במאבק, מנצלת כל אירוע טרגי כדי לצעוק "איפה בן גביר?", תוך התעלמות מכך שהוא בדיוק נמצא שם, בשדה הקרב שהם עצמם עזרו ליצור בשתיקתם ובהזנחתם רבת השנים.
צביעות מול עקרונות: הקרב בין שתי תפיסות עולם
כאן נחשף קו השבר האמיתי. זהו לא מאבק בין ימין לשמאל, אלא בין שתי תפיסות עולם מנוגדות. מצד אחד, עומדת האליטה הישנה: פקידים, משפטנים ואנשי תקשורת שמאמינים בניהול הקיים, בפשרות עם אויבינו, בשקט תעשייתי שנקנה במחיר של כניעה זוחלת. הם אלו שגינו בחריפות "פרעות" בבנימין, אך שתקו או גימגמו מול פרעות של ערבים בערים המעורבות. הם אלו שזועקים על "כאוס פוליטי" כשחבר כנסת כמו אלמוג כהן מתפטר מהממשלה על רקע עקרוני, אך רואים יציבות בכניעה לתכתיבי בג"ץ או הממשל האמריקאי.
מצד שני, עומד איתמר בן גביר. הוא מייצג תפיסת עולם אחרת: תפיסה של עוצמה, של ריבונות, של אמונה בצדקת הדרך. הוא לא מאמין ב"ניהול הסכסוך", אלא בהכרעתו. הוא לא מאמין ב"שוויון" המזויף שבו דם יהודי הפקר וזכויות מחבלים הן קודש. הוא מאמין בשוויון אמיתי בפני החוק, ובאפס סובלנות לטרור ולאלימות, מכל צד שהוא. ה"כאוס" שהם מדברים עליו הוא למעשה קול חריקת הצירים של מערכת ישנה שנאלצת להתמודד עם מציאות חדשה – מציאות שבה שר נבחר מחויב לבוחריו, ולא לפקידות.
חובתנו לפעול: כי אם הוא נופל, כולנו נופלים
אל תטעו. המתקפה על בן גביר היא בלון ניסוי. אם הם יצליחו להכניע אותו, להשתיק אותו, להפוך אותו ללא-לגיטימי באמצעות שקרים והשמצות, המסר יעבור לכל נבחר ציבור ימני אחר: אל תעז לנסות. אל תעז לקיים הבטחות בחירות. תתיישר עם המערכת, אחרת נרדוף אותך עד חורמה. אם הם ינצחו, נחזור אחורה. נחזור לממשלות חלשות, למדיניות הססנית, למשילות רופפת ולביטחון אישי מופקר.
הצלחתם להפיל את בן גביר תהיה חגיגה גדולה בכלא איילון ובבתי הכלא הביטחוניים, שם המחבלים יבינו שהשר שניסה לעצור את החגיגה שלהם סולק. זו תהיה חגיגה במסדרונות הפרקליטות ובתי המשפט, שם ינשמו לרווחה שלא יצטרכו עוד להתמודד עם שר שמבקר אותם. זו תהיה חגיגה במערכות התקשורת, שיוכיחו שוב שכוחן גדול מכוחו של הבוחר.
זהו לא הזמן לשתוק. זהו לא הזמן לעמוד מנגד ולצפות בלינץ' התקשורתי הזה כאילו הוא לא נוגע לנו. המאבק של איתמר בן גביר הוא המאבק של כולנו על הזכות לחיות במדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה. אסור לנו לתת למכונת הרעל לנצח.
הבחירה ברורה. אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להישאר ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטסאפ, בכל מקום אפשרי.
- גבו את השר. כתבו לו, צייצו לו, הראו לו ברשתות ובכל דרך שאתם עומדים מאחוריו. תנו לו את הכוח להמשיך להילחם עבורנו.
- אל תפחדו לדבר. בפעם הבאה שאתם שומעים את ההשמצות בשיחת סלון או במקום העבודה, תציגו את העובדות. תגנו על האמת. קולכם הוא נשק במלחמה על התודעה. השתמשו בו עכשיו.