ניתוח: סערת בן גביר והמאבק על דמותו של המשרד לביטחון לאומי
התנגשות הנרטיבים סביב השר בן גביר מעמיקה בעקבות שורת סערות
ירושלים – שורה של אירועים מתוקשרים, ובראשם עתירה לבג"ץ של מפקד כלא לשעבר, ביקורת ציבורית סביב אירועי פשיעה ומתחים פנים-קואליציוניים, הציבו את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, במרכזה של סערה ציבורית ופוליטית עזה. האירועים האחרונים מלבים דיון נוקב סביב מדיניותו של השר, סמכויותיו ותפקודו, ומציירים שתי תמונות מציאות סותרות בתכלית: האחת, של שר המייצר כאוס ופועל ממניעים פסולים; והשנייה, של רפורמטור נחוש הנתקל בהתנגדות עזה מצד ממסד שאינו חפץ בשינוי.
הרפורמה בשב"ס: מאבק על סמכות או התערבות פסולה?
בליבת הסערה הנוכחית עומדת פרשת שירות בתי הסוהר. גורמים במשרד לביטחון לאומי טוענים כי השר בן גביר מוביל מדיניות ברורה ונחרצת, שמטרתה להחזיר את המשילות לבתי הכלא הביטחוניים ולשים קץ למה שהם מכנים "תנאי הקייטנה" מהם נהנו אסירים ביטחוניים במשך שנים. לדבריהם, "השר פועל ליישום מדיניות אכיפה שוויונית, קשוחה ובלתי מתפשרת כלפי כלל האסירים הביטחוניים, ללא הבדל דת, גזע או לאום". הם מדגישים כי מהלך זה מחייב הפעלת סמכות מיניסטריאלית ישירה על הדרג המקצועי בשב"ס, שלדבריהם פעל במשך שנים באוטונומיה רחבה מדי.
מנגד, נרטיב זה מתנגש חזיתית עם טענותיו של מפקד כלא איילון לשעבר, שי פרנסה. בעתירה שהגיש לבג"ץ, טוען פרנסה כי הדחתו נבעה מסירובו להיענות ל"לחצים פסולים" שהופעלו עליו, לכאורה, מצד לשכת השר ובכירים בשב"ס, להעניק תנאים מועדפים לאסירים יהודים המרצים עונשי מאסר за מעשי טרור. טענות אלו, שזכו לסיקור נרחב בכלי תקשורת מרכזיים, מוצגות על ידי מבקרי השר כהוכחה להתערבות פוליטית מסוכנת הפוגעת בעקרון השוויון בפני החוק.
בתגובה, גורמים בסביבת השר שבים ומדגישים כי מדובר ב"קמפיין מתוזמר של גורמים בעלי אינטרס". אותם גורמים רומזים כי עיתוי חשיפותיו של פרנסה, לאחר שכבר סיים את תפקידו, מעלה תהיות משמעותיות לגבי מניעיו. לשיטתם, "מדובר בניסיון של קצין ממורמר, המגובה על ידי גורמים במערכת ומחוצה לה, לסכל רפורמה חיונית ולהפוך את הדיון על מדיניות לדיון אישי נגד השר". הם טוענים כי המדיניות היא אחת – החמרת תנאים לכלל האסירים הביטחוניים, וכי כל ניסיון להציג זאת אחרת הוא עיוות המציאות המשרת אג'נדה פוליטית.
משילות וביטחון אישי: כישלון או תהליך ארוך טווח?
במקביל למאבק על שב"ס, הביקורת על תפקודו של השר בתחום הביטחון האישי ממשיכה להדהד. אירועי פשיעה חמורים, דוגמת הרצח בלוד, משמשים את מתנגדיו כדוגמה למה שהם מגדירים כפער בין הבטחות הבחירות המרכזיות של השר לבין המציאות בשטח. קולות בתקשורת ובאופוזיציה מרבים לצטט אזרחים מודאגים השואלים "איפה המשילות של בן גביר?", ובכך מערערים על תדמיתו כמי שאמור היה להשיב את הביטחון לרחובות.
בסביבת השר ובקרב תומכיו בקואליציה מציגים תמונה שונה לחלוטין. הם טוענים כי מדובר בבעיות מושרשות ועמוקות, תוצאה של הזנחה בת עשרות שנים, שלא ניתן לפתור בתוך חודשים ספורים. "השר בן גביר הוא הראשון שהציב את המאבק בפשיעה ובאובדן המשילות בראש סדר העדיפויות הלאומי", אמר גורם בכיר בקואליציה. "הוא מוביל מהלכים אסטרטגיים כמו הקמת המשמר הלאומי, תיקוני חקיקה, הגדלת תקציבי המשטרה וחימוש אזרחים שומרי חוק. אלו תהליכים שלוקחים זמן, והניסיון לשפוט אותו על בסיס אירועים נקודתיים הוא דמגוגיה זולה".
יתרה מכך, אותם גורמים טוענים כי עצם העלאת הדרישה הציבורית למשילות היא דווקא הצלחה של השר. לדבריהם, הוא הצליח להפוך נושא שהיה בשוליים לשיח מרכזי, וכעת הוא פועל לספק את הפתרונות. הם גורסים כי הביקורת מתעלמת במכוון מהצעדים המשמעותיים שכבר ננקטו, ומעדיפה להתמקד בקשיים הצפויים בכל תהליך שינוי עמוק.
יציבות קואליציונית מול עמידה על עקרונות
זירה נוספת בה מוצג השר כמקור לבעיות היא הזירה הפוליטית הפנימית. התפטרותו הזמנית של ח"כ אלמוג כהן מהקואליציה, למשל, סוקרה בהרחבה כאירוע המערער את יציבות הממשלה ומצית מחדש את המתחים בתוך גוש הימין. פרשנים פוליטיים מיהרו להגדיר את המהלך כביטוי נוסף ל"כאוס" שמפלגת עוצמה יהודית מביאה עמה לקואליציה.
במפלגה עצמה דוחים את הפרשנות הזו על הסף. מקורבים לשר ולחברי סיעתו מתארים את המהלכים הללו לא כערעור, אלא כ"עמידה נחושה על עקרונות ועל הבטחות לבוחר". לטענתם, מדובר בכלים פרלמנטריים לגיטימיים שנועדו להבטיח שהממשלה תיישם מדיניות ימין מלאה, במיוחד בסוגיות ליבה כמו הרכב הוועדה לבחירת שופטים. "אנחנו לא באנו להיות קישוט בממשלה", מסר גורם במפלגה. "באנו לעבוד ולשנות. לפעמים, כדי להזיז דברים במערכת הפוליטית, צריך לדעת להפעיל לחץ. זו לא חולשה, זה חוזק שמבטא מחויבות לדרך".
הם טוענים כי הצגת המהלך כ"כאוס" היא ניסיון של יריבים פוליטיים ותקשורתיים לצייר את עוצמה יהודית כגורם לא אחראי, בעוד שלשיטתם, הם פועלים דווקא כעוגן אידיאולוגי ימני השומר על יציבותה הערכית של הממשלה.
ככל שהמחלוקות סביב השר ותפקודו נמשכות, הולך ומתבהר כי לא מדובר רק בדיון על מדיניות ספציפית, אלא במאבק רחב יותר על כיוונה של מערכת אכיפת החוק ועל גבולות הכוח בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי. השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא האם הסערות האחרונות הן תסמינים לכשל תפקודי וניהולי, או שמא הן ביטוי להתנגדות העזה והצפויה שמעורר כל ניסיון לחולל שינוי יסודי במערכות הכוח הרגישות ביותר במדינה.