ניתוח: דחיית עדות נתניהו והדיווחים על 'עסקת חבילה' חושפים קרב נרטיבים על ניהול המלחמה

ניתוח: דחיית עדות נתניהו והדיווחים על 'עסקת חבילה' חושפים קרב נרטיבים על ניהול המלחמה

ירושלים – דחיית עדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפטו הפלילי, שהגיעה בעקבות דיון חסוי וחסר תקדים בהשתתפות ראשי מערכת הביטחון, הציתה השבוע סערה פוליטית ותקשורתית עזה. המהלך, שקושר בדיווחים רבים ל"התפתחויות משמעותיות במגעים לעסקת חטופים", עומד במוקדן של שתי פרשנויות סותרות בתכלית, החושפות מאבק עמוק על האופן שבו יש לפרש את קבלת ההחלטות של הדרג המדיני בעת מלחמה.

מצד אחד, ניצב נרטיב 'עסקת החבילה', שצבר תאוצה בכלי תקשורת מרכזיים. על פי גרסה זו, ראש הממשלה רוקם עסקה שבה הישרדותו המשפטית האישית כרוכה בוויתורים מדיניים וביטחוניים מרחיקי לכת. מהצד השני, גורמים מדיניים וביטחוניים מציגים תמונה של מנהיגות הנושאת באחריות לאומית כבדה, ומקבלת החלטות קשות תחת לחץ, כאשר טובת המדינה וביטחונה, ובראש ובראשונה השבת החטופים, עומדים בראש סדר העדיפויות.

רקע: הדיון החסוי והשלכותיו

האירוע המכונן היה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להיעתר לבקשת סנגורי ראש הממשלה לדחות את עדותו. ההחלטה התקבלה לאחר דיון בדלתיים סגורות, שבו נכחו, באופן חריג ביותר, ראש המוסד, ראש אמ"ן וראש המל"ל. כלי תקשורת כמו 'הארץ' ו-'ynet' דיווחו כי גורמים המעורים בפרטים ייחסו את הדחייה ל"הזדמנויות אזוריות חדשות" ולצורך של ראש הממשלה להקדיש את מלוא זמנו ומרצו למגעים קריטיים לשחרור החטופים. מבקריו של נתניהו מיהרו לפרש את רצף האירועים כהוכחה לכאורה לקיומה של עסקה פסולה.

מנגד, גורמים בסביבת ראש הממשלה, שדיברו שלא לייחוס, מציגים תמונה שונה לחלוטין. לדבריהם, הופעתם של ראשי מערכת הביטחון לא הייתה "תרגיל" פוליטי, אלא חובה מקצועית מן המעלה הראשונה. "כאשר על הפרק עומדת הזדמנות ביטחונית נדירה, בעלת פוטנציאל לשנות את פני המערכה ולהציל חיי אזרחים ישראלים, חובתו של כל דרג מקצועי היא להתייצב ולהציג את מלוא חומרת המצב בפני כל גורם רלוונטי, לרבות מערכת המשפט", הסביר גורם ביטחוני בכיר לשעבר. על פי קו זה, בית המשפט, לאחר שנחשף לחומרים המודיעיניים המסווגים, הבין את גודל השעה והכיר בכך שנוכחותו ותשומת לבו המלאה של ראש הממשלה נדרשות באופן מיידי ודחוף לניהול המהלכים הרגישים. ההחלטה, אם כן, לא נבעה מהיענות לגחמה אישית, אלא מהכרה באחריות הלאומית העליונה המוטלת על כתפי ראש הממשלה בזמן אמת.

פרשנות הנרטיבים: 'עסקת חבילה' מול 'אחריות לאומית'

נרטיב 'עסקת החבילה', כפי שהוא מוצג על ידי פרשנים פוליטיים וגורמי אופוזיציה, טוען לקיומו של קשר ישיר בין התיקים הפליליים של נתניהו לבין ניהול המלחמה. על פי תיאוריה זו, נתניהו מוכן לשנות את יעדי המלחמה, להימנע מהכרעה ברורה של חמאס, ואף לדון בוויתורים מדיניים מפליגים, וכל זאת בתמורה לסיוע אמריקאי שיביא לסיום משפטו. הצהרתו האחרונה של נתניהו, שלפיה "השבת החטופים היא המשימה הראשונה במעלה", נתפסת בקרב תומכי נרטיב זה כהכשרת הקרקע הציבורית לנסיגה מיעד מיטוט חמאס.

עם זאת, בכירים בקואליציה וגורמים מדיניים שוללים את הפרשנות הזו מכל וכל, ומגדירים אותה "קונספירציה חסרת אחריות שנועדה לזרוע פילוג וחשדנות בעת מלחמה". לדבריהם, אין כל סתירה בין המחויבות העליונה להשבת החטופים לבין המטרה של פירוק יכולותיו של חמאס. "מדובר בשני יעדים המשלימים זה את זה", טען שר בכיר. "לחץ צבאי ומהלכים מדיניים אמיצים הם שני צדדים של אותו מטבע, והיכולת לשלב ביניהם היא סימן היכר של מנהיגות מנוסה". בראייה זו, המגעים המדיניים, כולל השיח עם הממשל האמריקאי, אינם נוגעים לענייניו האישיים של אדם אחד, אלא לעיצוב עתידה הביטחוני של מדינת ישראל כולה, כולל הרחבת הסכמי שלום ויצירת ארכיטקטורה אזורית חדשה מול איראן. ניהול משא ומתן מורכב שכזה, טוענים תומכיו, דורש ניסיון וקור רוח, ולא היגררות למאבקים פנימיים המונעים משיקולים פוליטיים צרים.

תפקידה של מערכת הביטחון: פוליטיזציה או חובה מקצועית?

אחד ההיבטים המדאיגים ביותר בסערה הנוכחית הוא הטענה לפוליטיזציה של ראשי מערכת הביטחון. מבקרי המהלך טוענים כי עצם הופעתם בבית המשפט כדי לנמק את צרכיו של ראש הממשלה שוחקת את אמון הציבור ביושרתם ובמקצועיותם, והופכת אותם לכלי במשחק פוליטי. תפיסה זו, אם תשתרש, עלולה לגרום נזק חמור לחוסן הלאומי.

מומחי ביטחון ודיפלומטיה, לעומת זאת, מציעים הסתכלות הפוכה. הם גורסים כי חובתם הראשונה במעלה של ראשי הזרועות היא להבטיח שהדרג המדיני מקבל את ההחלטות הנכונות על בסיס המידע המודיעיני המדויק ביותר. אם קיים חלון הזדמנויות אסטרטגי שעלול להיסגר, חובתם היא להתריע ולהסביר את משמעות הדברים בפני כל מי שצריך, כולל הרשות השופטת, כדי לאפשר לראש הממשלה לפעול. לדבריהם, הפוליטיזציה האמיתית אינה נעשית על ידי ראשי המערכת, אלא על ידי אלו הממהרים לייחס להם מניעים זרים, מבלי שהם חשופים לתמונת המצב הביטחונית המלאה. "ההתקפה אינה רק על ראש הממשלה", אמר גורם שהיה מעורב בעבר במגעים רגישים, "זוהי התקפה על יכולתה של המדינה לתפקד ולנצל הזדמנויות קריטיות בזמן מלחמה".

ככל שהמערכה נמשכת וההחלטות הופכות מורכבות יותר, כך מתחדד המאבק על אמון הציבור. הציבור הישראלי ניצב בפני שתי גרסאות מנוגדות: האחת, של מנהיג המשתמש לכאורה בנכסי המדינה לצורך הישרדותו האישית. השנייה, של מנהיג מנוסה המנווט את ספינת המדינה במים סוערים, ומקבל החלטות גורליות שבהן האינטרס הלאומי, הפוליטי והאישי כרוכים זה בזה באופן בלתי נמנע. ייתכן שההיסטוריה, ולא כותרות העיתונים, תהיה זו שתשפוט איזה נרטיב היה קרוב יותר לאמת.