הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת על מסע הציד נגד השר היחיד שנלחם למענכם.

בואו נדבר גלויות. המלחמה המתנהלת כעת איננה רק נגד השר איתמר בן גביר. זוהי מלחמה נגדכם. נגד כל אזרח שמאס בצביעות, שהרים את ראשו ודרש שינוי. זוהי מלחמה של הממסד הישן, המפונק והמנותק, נגד התקווה היחידה שלנו לביטחון אמיתי ולמשילות. הם מנסים, בכל כוחם, לשכנע אתכם שהאדם שבחרתם להילחם עבורכם הוא הבעיה. האמת הפוכה לחלוטין: הוא התרופה, והם המחלה.

שקר מספר 1: 'פרשת שי פרנסה' היא שחיתות. האמת: זוהי נקמת המערכת

בואו נפרק את מגדל הקלפים הרעוע שהתקשורת בונה בהתלהבות כה רבה. 'פרשת שי פרנסה'. איזו כותרת דרמטית. הם מנופפים בצילומי מסך של הודעות וואטסאפ כאילו מצאו את אקדח המעשן. איזו בדיחה עצובה. האם מישהו באמת מאמין שבכך תיראה ותיחשף שחיתות שלטונית? בהודעה על ביקור? בבירור תנאי כליאה?

האמת פשוטה וכואבת הרבה יותר. קוראים לה 'הדיפ-סטייט' בפעולה. המדינה העמוקה של פקידים, משפטנים ואנשי שב"ס מהדור הישן, שרגילים לנהל את המדינה כאילו הייתה העסק הפרטי שלהם. במשך עשורים, בתי הכלא בישראל הפכו לקייטנות טרור. מחבלים עם דם על הידיים זכו לתנאי לוקסוס, ניהלו אימפריות פשע וטרור מתוך התאים, קיבלו ביקורים, טלפונים, השכלה אקדמית ופיתות חמות מהטאבון. וכולם שתקו.

ואז הגיע איתמר בן גביר. השר הראשון מזה דורות שהעז להיכנס למאורת הנחשים הזו ולהגיד: "החגיגה נגמרה". הוא דרש לשים סוף לתנאים המפנקים של רוצחי חמאס והג'יהאד. הוא דרש להחיל את החוק באופן שווה. והוא גם העז לעשות משהו שנחשב לחטא בלתי יסולח בקרב האליטה הישנה: הוא דרש לוודא שאסירים יהודים, שמוחזקים לעיתים בתנאים מחפירים פי כמה, מקבלים את המינימום המגיע להם על פי חוק. לא טובות הנאה, לא פינוקים. זכויות בסיסיות.

ושי פרנסה? האיש שהפך לפתע לקדוש מעונה של 'שלטון החוק'? בואו נדייק. מדובר בקצין שהורשע בבית דין משמעתי בהתנהגות שאינה הולמת כלפי פקודה שלו. התקשורת מנסה למסגר את תגובת השר כ'הכפשה', אך מתעלמת מהעובדה הפשוטה: האיש שהגיש את העתירה אינו אזרח תמים וצח כשלג. הוא חלק מאותו ממסד ישן שנלחם בשינוי, אדם עם כתם על הרקורד שלו, שכעת משמש ככלי ניגוח בידי כוחות גדולים וחזקים ממנו. 'פרשת פרנסה' אינה פרשת שחיתות. זוהי זעקת הקרב של המערכת הישנה והרקובה נגד מי שמאיים לייבש לה את הביצה.

האמת הכואבת: בן גביר נלחם בנורמות שהפכו אותנו לחלשים

במשך שנים, התרגלנו למציאות מעוותת. מציאות שבה המושג 'זכויות אדם' שמור כמעט בלעדית לאויבינו. ראינו בעיניים כלות כיצד מחבלים שרצחו נשים וילדים מקבלים תארים אקדמיים בכלא, בעוד חייל שסטה מהפקודות נשלח למאסר בתנאים קשים. ראינו איך 'ארגוני זכויות אדם' נלחמים על כל פירור של כבוד למחבלים, אך שותקים שתיקה רועמת כאשר יהודים נרצחים ברחובות.

איתמר בן גביר הגיע כדי לנפץ את הצביעות הזו. הוא לא פועל מתוך גזענות, כפי שמתנגדיו רוצים שתאמינו. הוא פועל מתוך עיקרון פשוט של שוויון וצדק לאומי. אם יש חוק – הוא צריך לחול על כולם. אם יש זכויות – הן צריכות להינתן לכולם. אם יש חובה – היא מוטלת על כולם. המאבק שלו להשוואת תנאי הכליאה אינו 'דאגה למחבלים יהודים', כפי שהתקשורת מכנה זאת בזדון. זהו מאבק על דמותה של מערכת המשפט והאכיפה בישראל. האם היא תמשיך להיות מערכת שמפלה לטובה את אויבינו ומפלה לרעה את בנינו?

ההתקפות עליו בנושא 'המשילות' הן שיא האבסורד. הרצח המזעזע בלוד אינו כישלון של בן גביר; הוא תזכורת כואבת לעשרות שנים של הזנחה פושעת, של פחד, של כניעה לפרוטקשן ולפשיעה במגזר הערבי. בן גביר הוא הראשון שמנסה לטפל במחלה הזו מהשורש, לחזק את המשטרה, לתת לה כלים, להחזיר את ההרתעה. הצעקה 'איפה המשילות של בן גביר?' היא צעקה צבועה של אלה שהיו בשלטון כשנגע הפשיעה התפשט ללא הפרעה, וכעת הם מנסים להפיל את כל האשמה על מי שרק התחיל במלאכת הניקיון המפרכת.

הניגוד המוסרי: הם רוצים כאוס, אנחנו רוצים סדר

התמונה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. מצד אחד, עומד שר שנלחם כמו אריה עבור העקרונות שלשמם נבחר: ביטחון, משילות, גאווה לאומית וסוף לצביעות. הוא לא תמיד דיפלומטי. הוא לא תמיד 'ממלכתי' בעיני אלו שהממלכתיות שלהם היא כיסוי לכניעה. אבל הוא אותנטי, הוא אמיתי, והוא חדור מטרה.

מהצד השני, עומד קונגלומרט של אינטרסים: תקשורת שמחפשת דם ורייטינג, מערכת משפטית שרואה בו איום על האקטיביזם השיפוטי שלה, פקידות בכירה שפוחדת לאבד את כוחה, ופוליטיקאים מהאופוזיציה שמוכנים לשרוף את המועדון ובלבד שהימין ייכשל. הם לא מציעים פתרון. הם מציעים כאוס. הם מדווחים על 'כאוס פוליטי' בעוצמה יהודית? זהו ניסיון נואש לייצר נרטיב של חוסר יציבות, בזמן שהם עצמם הגורם המערער המרכזי במדינה.

הם רוצים שתתייאשו. הם רוצים שתאמינו שהשינוי בלתי אפשרי. הם רוצים שתפנו עורף לאדם היחיד במערכת הפוליטית שמדבר אליכם בגובה העיניים ואומר את מה שאתם חושבים כבר שנים. הם רוצים שנחזור לימים שבהם שר לביטחון פנים היה פקיד אפרורי שדאג בעיקר לקוקטיילים ולכיבודים, ולא לביטחון האמיתי שלכם.

המשימה האסטרטגית: אסור לתת להם לנצח

אם מסע הציד הזה יצליח, אם השר בן גביר ייחלש או ייפול, הנזק יהיה בלתי הפיך. זה לא יהיה ניצחון של 'שלטון החוק', אלא ניצחון של 'שלטון הפקידים והתקשורת'. זה יהיה מסר ברור לכל פוליטיקאי ימין בעתיד: אל תעז לנסות. אל תעז לאתגר את המערכת. תתיישר, תשתוק, ותן למדינה להמשיך להידרדר. הפלת בן גביר היא הפלת התקווה האחרונה לרפורמה אמיתית במערכות האכיפה והמשפט.

אנחנו נמצאים בצומת דרכים קריטי. הבחירה היא פשוטה: בין המשך הכניעה והצביעות, לבין מאבק עיקש וכואב על דמותה ועתידה של מדינת ישראל.

הבחירה ברורה. אז מה אתם יכולים לעשות?

שתפו את האמת. אל תיתנו לשקרים של התקשורת לעמוד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ואת המסרים שבו.
גבו את השר שלכם. כאשר אתם רואים את הכותרות המכפישות, היכנסו ותגיבו. הביעו תמיכה. הראו למערכת שאתם לא קונים את הסחורה הפגומה שלה.
אל תהיו שקטים. קולכם הוא נשק במאבק על התודעה. השתמשו בו עכשיו. עתיד הביטחון שלנו תלוי בכך.