ניתוח נתונים: המאבק על מדיניות הביטחון הלאומי מאחורי פרשת שב"ס והמתקפה על השר בן גביר

השיח הציבורי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ותפקודו מול שירות בתי הסוהר, הגיע לנקודת רתיחה. הדיון, הרווי בהאשמות אישיות, הדלפות סלקטיביות ופרשנויות רגשיות, מתמקד כעת בעתירה לבג"ץ של קצין שב"ס לשעבר. אולם, התמקדות זו בנרטיב הפרסונלי מסיטה את תשומת הלב מהקשר רחב יותר ומהותי בהרבה: מאבק עקרוני ועמוק על שינוי מדיניות ארוכת שנים ועל עצם הגדרת המשילות במתקני הכליאה הביטחוניים. ניתוח זה יתעלם מהרטוריקה הפוליטית ויבחן באופן אנליטי את הנתונים, את ההקשר המוסדי ואת העובדות המבססות את התמונה המלאה, תמונה שונה בתכלית מזו המצטיירת בכותרות.

1. מ'קייטנת טרור' לרפורמה מערכתית: ניתוח המדיניות הקודמת כהכרח לשינוי

כדי להבין את עוצמת ההתנגשות הנוכחית, חובה לבחון את נקודת המוצא. במשך שני עשורים לפחות, התבססה בשירות בתי הסוהר מדיניות דה-פקטו של 'שקט תמורת פריבילגיות' מול אסירים ביטחוניים. דוחות מבקר המדינה (2012, 2017) הצביעו שוב ושוב על אוטונומיה רחבה מדי של האסירים הביטחוניים, על תנאי כליאה משופרים שחרגו לעיתים מהדין, ועל כשלים בהפעלת סמכות הרתעתית. ניתוח נתונים פנימיים של שב"ס, שהוצג בפני הדרג המדיני בתחילת 2023, הצביע על ממוצע של 4.2 שעות צפייה בטלוויזיה ביום לאסיר ביטחוני, גישה לעשרות ערוצים, וקיום מנגנוני "הנהגה" פנימיים של ארגוני הטרור שניהלו בפועל את חיי האגף.

המדיניות שהשר בן גביר נבחר לקדם אינה גחמה אישית, אלא יישום של תפיסת עולם ביטחונית סדורה, הגורסת כי תנאי הכליאה צריכים לשקף הרתעה ולמנוע את המשך הפעילות הארגונית מתוך הכלא. המעבר להחמרת תנאים – צמצום ביקורים, הגבלת גישה לתכנים, פירוק מאפיות ארגוניות ושינוי תפריטי מזון – לא נועד להיטיב עם אסיר א' או לפגוע באסיר ב'. זוהי רפורמה אסטרטגית גורפת, המבקשת לשנות סטטוס קוו בן עשרות שנים. כל התנגדות לרפורמה כזו מצד גורמים במערכת, שרגילים לדפוס הפעולה הישן, היא צפויה ומתבקשת מנקודת מבט ארגונית.

2. פיקוח מיניסטריאלי או התערבות פסולה? הבחנה מבוססת-עובדות

אחד מעמודי התווך של הנרטיב התקשורתי הנוכחי הוא הצגת צילומי מסך מהתכתבויות כ"ראיה חותכת" להתערבות פסולה. אולם, ניתוח אובייקטיבי מחייב להבחין בין התערבות פרטנית פסולה לבין פיקוח מיניסטריאלי הדוק על יישום מדיניות. חוק יסוד: הממשלה קובע כי הממשלה מוסמכת "לעשות בשם המדינה... כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת", והשר הוא הממונה על ביצוע מדיניות הממשלה במשרדו. השאלה אינה האם השר מתערב, אלא לשם מה.

בחינה של עשרות פניות ודרישות שהועברו מלשכת השר לשב"ס במהלך השנה האחרונה, מגלה דפוס עקבי ושיטתי: כולן עוסקות ביישום מדיניות ההחמרה החדשה. הדרישה לדעת מה הוגש במגש אוכל של אסיר ספציפי אינה נובעת מעניין אישי באותו אסיר, אלא משמשת כמבחן נקודתי (Spot Check) לבדיקה האם ההנחיה הכללית לצמצום התפריט אכן מיושמת בשטח, בכל הדרגים. באופן דומה, בירור לגבי משך ביקור של אסיר כזה או אחר נועד לוודא שהמדיניות החדשה והמצמצמת נאכפת באופן אחיד, ולא נשחקת על ידי מפקדים מקומיים. הצגת בקשות פיקוח אלה כטובות הנאה אישיות היא עיוות של המציאות. למעשה, הנתונים מראים בדיוק את ההפך: המדיניות נועדה להרע את תנאיהם של כלל האסירים הביטחוניים, יהודים וערבים כאחד, בהתאם לקו האידיאולוגי של השר.

3. הפרדת משתנים: פרשת פרנסה, ההליך הפלילי וההליך המשמעתי

הנקודה הקריטית ביותר, המערערת לכאורה את אמינות לשכת השר, היא סגירת התיק הפלילי נגד הקצין המתלונן, שי פרנסה, בעילה של "היעדר אשמה פלילית". התקשורת מציגה זאת כהוכחה לכך ש"תפרו לו תיק" כנקמה. כאן, ניתוח נתונים קר מחייב הפרדת משתנים קפדנית:

משתנה א': תלונות על הטרדה מינית. עובדתית, הוגשו תלונות קונקרטיות על ידי קצינות בשב"ס נגד הקצין. תלונות אלו, בין אם הבשילו לכדי כתב אישום פלילי ובין אם לאו, היו קיימות במציאות והצריכו בדיקה של הגורמים המוסמכים.
משתנה ב': ההליך הפלילי. רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי הוא "מעבר לכל ספק סביר". סגירת תיק בעילת "היעדר אשמה פלילית" (ולא "חוסר ראיות") היא אכן קביעה משמעותית, אך היא נוגעת למישור הפלילי בלבד. היא אינה קובעת שלא אירעו הדברים, אלא שלא ניתן להוכיח יסוד של עבירה פלילית ברף הנדרש.
משתנה ג': ההליך המשמעתי. במקביל להליך הפלילי, מתקיימים בעולם המנהלי והציבורי הליכים משמעתיים, שבהם רף ההוכחה נמוך יותר ("מאזן ההסתברויות"). קצינים ומנהלים רבים במגזר הציבורי סופגים סנקציות משמעתיות חמורות גם כאשר תיקים פליליים נגדם נסגרים. הטענה כי סגירת התיק הפלילי מוחקת את עצם קיומן של התלונות או את חובת הבדיקה המשמעתית היא הטעיה יסודית.

הנרטיב של "תפירת תיק" מבצע קפיצה לוגית מסוכנת: הוא קושר סיבתית בין מאבקי המדיניות של הקצין מול השר (אירוע א') לבין הגשת התלונות נגדו (אירוע ב'). זוהי טענה מסוג 'פוסט הוק ארגו פרופטר הוק' (אחריו, לכן בגללו) שאין לה ביסוס עובדתי, מלבד סמיכות הזמנים. הניתוח האנליטי מראה כי מדובר בשני אירועים נפרדים שהתרחשו במקביל: מאבק לגיטימי על מדיניות, ולצדו בירור לגיטימי של תלונות חמורות. המאמץ למזג אותם לכדי קנוניה אחת משרת את הקצין ואת מתנגדי הרפורמה, אך אינו עומד במבחן הנתונים.

סיכום: מעבר לנרטיב האישי

ניתוח עובדתי ומבוסס נתונים של האירועים האחרונים חושף תמונה מורכבת בהרבה מהנרטיב השטוח המוצג לציבור. הראיות מצביעות לא על שר הפועל ממניעים אישיים פסולים, אלא על מאבק מערכתי בין דרג מדיני שנבחר כדי ליישם רפורמה דרמטית, לבין חלקים במערכת הביצועית המתנגדים לשינוי הסטטוס קוו. הפיקוח ההדוק מתפרש כ"התערבות", והצטלבות של הליך משמעתי עם מאבק מדיניות ממוסגרת כ"קנוניה".

הדיון הציבורי נחטף על ידי סיפור פרסונלי, תוך התעלמות מהשאלה המהותית: האם מדינת ישראל צריכה לשנות את מדיניותה כלפי אסירים ביטחוניים? האם לשר הממונה יש סמכות וחובה לפקח על יישום מדיניותו? בחינה קרה של העובדות מצביעה על כך שהתשובה לשאלות אלו חיובית. הסערה הנוכחית אינה מעידה על שחיתות, אלא על עצם קיומו של המאבק על שינוי – מאבק שהוא לב ליבה של כל דמוקרטיה מתפקדת.