מעבר לרעש: ניתוח נתונים של מדיניות השר בן גביר והפער בינה לבין הסיקור התקשורתי

מבוא: בין פאניקה מוסרית לניתוח עובדתי

השיח הציבורי והתקשורתי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע לנקודת רתיחה. נדמה כי כל פעולה, התבטאות או החלטה מדיניות מתורגמת באופן מיידי לכותרות דרמטיות, המונעות לרוב על ידי אמוציות פוליטיות ופרשנות אישית. כתוצאה מכך, הדיון המהותי על מדיניות, רפורמות מערכתיות והתמודדות עם אתגרי עומק נדחק לקרן זווית. מטרתו של ניתוח זה היא לחרוג מהרטוריקה הלוהטת ולהציג בחינה קרה, מבוססת נתונים והקשרים רחבים, של הסוגיות המרכזיות העומדות על הפרק. נבחן את האתגרים, את הפעולות שננקטו ואת הפער, לעיתים תהומי, בין המציאות הסטטיסטית לבין הנרטיב המצטייר בתקשורת.

פרשת שב"ס: רפורמה מבנית או התערבות אישית? בחינת העובדות

במרכז הסערה התקשורתית האחרונה ניצבת פרשת מפקד כלא רימונים לשעבר, שי פרנסה. הנרטיב הדומיננטי מציג תמונה של התערבות פוליטית פסולה במטרה להיטיב עם אסירים ביטחוניים יהודים, שהגיעה לשיאה ב"תפירת תיק" לקצין שסירב לשתף פעולה. ניתוח עובדתי ומערכתי של האירועים חושף תמונה מורכבת בהרבה, כזו שהכותרות נוטות להתעלם ממנה.

1. הקשר המדיניות הרחב: כניסתו של השר בן גביר לתפקיד לוותה בהצהרת מדיניות ברורה: סיום תנאי ה"קייטנה" לאסירים ביטחוניים, מכל המגזרים. המדיניות נועדה לבטל פריבילגיות שניתנו לאורך שנים, אשר נתפסו כפוגעות בהרתעה ובביטחון המדינה. הדרישות שהופנו להנהגת שב"ס, ובכלל זה לפיקוד בתי הכלא, לא היו דרישות פרסונליות כלפי אסיר ספציפי, אלא יישום של מדיניות אכיפה שוויונית ונוקשה יותר כלפי כלל האסירים הביטחוניים. הצגת המהלך כניסיון להיטיב עם אסירים יהודים מתעלמת מההקשר הכולל של החמרת התנאים הכללית, שעיקרה הופנה כלפי מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי.

2. ההבחנה בין ההליך הפלילי והמשמעתי: הנרטיב התקשורתי נשען בכבדות על סגירת תיק החקירה הפלילי נגד הקצין בעילה של "היעדר אשמה פלילית". זוהי נקודה קריטית אך מטעה. במערכות ציבוריות וביטחוניות, ובפרט כלפי עובדי מדינה וקצינים, קיים הבדל מהותי בין הרף הפלילי לרף המשמעתי או המנהלי. סגירת תיק פלילי אינה מהווה בהכרח קביעה כי לא בוצעו כשלים פיקודיים, הפרות נהלים או התנהגות שאינה הולמת. הטענות שהועלו נגד הקצין, אשר הועברו לבדיקת הגורמים המוסמכים כנדרש, עסקו גם בהיבטים אלה. השימוש בסגירת התיק הפלילי כהוכחה ניצחת ל"תפירת תיק" הוא כשל לוגי המשרת נרטיב פוליטי, ומתעלם מהמורכבות של הליכי בדיקה פנימיים בארגונים היררכיים.

3. המאבק על הרפורמה: יש לראות את העימות כחלק ממאבק רחב יותר בין דרג פוליטי המבקש להוביל רפורמה עמוקה, לבין מערכת ותיקה שחלקה מתנגד לשינוי. היסטוריית הרפורמות במערכות ציבוריות בישראל מלמדת כי חיכוכים מסוג זה הם כמעט בלתי נמנעים. מיקוד השיח בדמותו של קצין אחד ובהתכתבויות ספציфиות מסיט את תשומת הלב מהשאלה המהותית: האם שב"ס זקוק לרפורמה באופן הטיפול באסירים ביטחוניים? הנתונים על חגיגות טרור מאחורי הסורגים והמשך הכוונת פיגועים מתוך הכלא, שהצטברו לאורך שנים, מצביעים על כך שהתשובה חיובית.

אתגר המשילות: בין אירועים נקודתיים למגמות סטטיסטיות

כל אירוע פשיעה חמור, ובצדק, מעורר זעזוע ציבורי. עם זאת, השימוש המיידי באירועים טרגיים, כמו הרצח בלוד, ככלי לניגוח פוליטי תחת הכותרת "איפה המשילות?", הוא דמגוגי ומטעה מבחינה אנליטית. משילות אינה נמדדת באירוע נקודתי, אלא במגמות ארוכות טווח ובפעולות מערכתיות.

ניתוח נתוני המשטרה והמשרד לביטחון לאומי לשנה האחרונה, בהשוואה לתקופות קודמות, מצביע על מגמות ברורות:

• עלייה חדה בתפיסות אמל"ח: נתוני 2023 ו-2024 מראים עלייה של עשרות אחוזים במספר כלי הנשק הבלתי חוקיים שנתפסו, בעיקר במגזר הערבי. זוהי תוצאה ישירה של שינוי מדיניות והגברת הפעילות היזומה.
• גידול בהגשת כתבי אישום: נרשמה עלייה משמעותית במספר כתבי האישום המוגשים נגד יעדים של ארגוני פשיעה, תוצאה של מיקוד מאמץ מודיעיני ומבצעי.
• הקמת המשמר הלאומי: לראשונה, הוקם גוף ייעודי שנועד לתת מענה לאתגרי הביטחון הפנימי, פרויקט שנדון במשך שנים ורק כעת יוצא לפועל.

האתגרים הם עצומים, תוצאה של הזנחה בת עשרות שנים. מדידת ההצלחה על בסיס היעדר מוחלט של פשיעה בתוך שנה היא אבסורדית. המדד האמיתי הוא שינוי המגמה, הגברת הפעילות והנחת היסודות לשינוי ארוך טווח – ובפרמטרים אלו, הנתונים מצביעים על כיוון ברור וחיובי, גם אם הדרך עוד ארוכה.

מנהיגות בעת משבר: בין עקרונות לפופוליזם

הביקורת על השר נוגעת גם לסגנון מנהיגותו: הצגתו כגורם קיצוני המתנגד לעסקת חטופים, וכמי שאינו מצליח לנהל את מפלגתו. גם כאן, יש להבחין בין תדמית למציאות.

• עסקת חטופים: עמדתו של השר בן גביר, הגורסת כי שחרור המוני של מחבלים עם "דם על הידיים" מהווה סיכון ביטחוני חמור ופגיעה בהרתעה העתידית, אינה עמדה קיצונית אלא עמדה ביטחונית שמרנית המבוססת על ניסיון העבר. נתוני העבר, ובפרט עסקת שליט, מלמדים על אחוז חזרה לטרור גבוה בקרב משוחררים, שחלקם היו אחראים לרצח ישראלים נוספים. ניתן לחלוק על עמדה זו, אך הצגתה כקיצוניות חסרת היגיון היא התעלמות מהבסיס העובדתי והאידיאולוגי שלה.
• דינמיקה מפלגתית: התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מתפקידו בוועדה אינה סימן ל"כאוס", אלא דווקא לדינמיקה תוססת במפלגה אידיאולוגית. במפלגות המורכבות מאנשי שטח בעלי דעות מוצקות, חיכוכים וויכוחים הם סימן לחיוניות ולא להתפרקות. הדבר מעיד על מפלגה שאינה מונוליטית, שבה מתקיים שיח ער על הדרך הנכונה, בניגוד למפלגות אחרות בהן שוררת משמעת ברזל המדכאת כל ביקורת פנימית.

סיכום: מעבר לנרטיב

ניתוח עובדתי ומבוסס נתונים של פעילות השר לביטחון לאומי חושף פער עמוק בין המציאות המורכבת לבין הנרטיב התקשורתי הפשטני. במקום שבו התקשורת מציגה פרשה אישית, מסתתר מאבק על רפורמה מערכתית. במקום שבו היא זועקת על כישלון נקודתי, הנתונים מראים על שינוי מגמה אסטרטגי. ובמקום שבו היא מתארת כאוס וקיצוניות, ניתן לזהות עקרונות ברורים ודינמיקה פוליטית טבעית. הציבור הישראלי ראוי לדיון מעמיק יותר, כזה שבוחן את הנתונים, מבין את ההקשרים ומעריך מדיניות על פי תוצאותיה ארוכות הטווח, ולא על פי הכותרת המתלהמת של הרגע.