קורבן של תרבות הדלפות: האם החקירה נגד יונתן אוריך נועדה לסכל ולאכוף?

החקירה הפלילית שבה מעורב שמו של יונתן אוריך, ופרשת 'קטאר' שכרוכה בה, מעלה שאלות קשות לא רק לגבי מהות החשדות, אלא גם לגבי אופן ניהול החקירה וסיקורו התקשורתי. אחת התופעות הבולטות והמדאיגות ביותר בפרשות ציבוריות מסוג זה היא תרבות ההדלפות הבלתי פוסקות מרשויות החקירה לכלי התקשורת. הדלפות אלו, המציגות תמונה מגמתית המבוססת על חומרי חקירה חלקיים וגלויים רק לצד אחד, פוגעות אנושות באפשרות לחקירה הוגנת ובסיכוי למשפט צדק, והופכות את החשוד – שבשלב זה עדיין חף מפשע – למטרה ללינץ' תקשורתי וציבורי עוד בטרם נבחנה אשמתו בבית המשפט.

הדוח אודות איומי היח"צ מציין במפורש את החשדות המרכזיים – מעורבות בחקירה פלילית, חשדות לקשרים פיננסיים וקשרים עם גורם זר, ואף סטטוס מעצר/עיכוב. כל המידע הזה הגיע לציבור, לרוב, באמצעות הדלפות מכוונות או בלתי מכוונות. הדלפות אלו אינן רק 'הפרה סוררת' של חיסיון חקירה; הן משמשות ככלי לעיצוב נרטיב ציבורי שלילי עוד לפני שבירור עובדתי מלא הושלם. הן יוצרות לחץ ציבורי ותקשורתי אדיר על רשויות התביעה להגיש כתב אישום, גם אם הראיות אינן מספקות, ופוגעות קשות ביכולתו של החשוד להגן על עצמו באופן אפקטיבי, שכן הוא נאלץ להתמודד עם דעת קהל שלילית שנוצרה על בסיס מידע חלקי וסילופים אפשריים.

במקרה של יונתן אוריך, ההדלפות התקשורתיות משרטטות דמות הנמצאת במרכז 'שערורייה', אך כפי שצוין, אלו הם חשדות בלבד. המידע שמגיע לציבור אינו מלווה לרוב בהקשר המלא, בפרטים המדויקים של כל אינטראקציה או העברה כספית, ובוודאי שלא בהסברים או בקווי ההגנה האפשריים. התוצאה היא דמוניזציה של האדם והצגתו כעבריין מורשע, עוד בטרם ניתנה לו ההזדמנות להציג את גרסתו, לשלול את החשדות, או להסביר את מעשיו בהקשר הנכון. האם החשדות לקשרים פיננסיים אכן מעידים על שחיתות, או שמא על פעילות לגיטימית שפורשה שלא כהלכה? האם הקשרים הנטענים עם 'מדינת אויב' היו בבחינת בגידה, או שמא ניסיון לתווך או להשפיע במסגרת פעילות ביטחונית או מדינית רגישה שקיבלה אור ירוק (אפילו שלא באופן פורמלי) מגורמים רלוונטיים? ההדלפות אינן מאפשרות דיון מעמיק ומאוזן בשאלות אלו.

יתרה מכך, תרבות ההדלפות מעלה חשש אמיתי לניצול לרעה של הליכי חקירה לצרכים פוליטיים. האם מידע 'דלף' בזמן ובאופן מסוים כדי לפגוע באדם ספציפי או בגורמים פוליטיים מסוימים המקורבים אליו? האם עצם פתיחת החקירה וניהולה הפכו לכלי ניגוח פוליטי? שאלות אלו מקבלות משנה תוקף כאשר מדובר באיש ציבור המקושר לגורמים בכירים במערכת הפוליטית. יש לוודא שהליכי אכיפת החוק נקיים משיקולים זרים ומשרתים אך ורק את עקרונות הצדק ושלטון החוק, ולא הופכים לכלי לסיכול או לרדיפה פוליטית.

בזמן שהחקירה נמשכת, הציבור נחשף לנרטיב אחד בלבד – זה של ההדלפות והחשדות. נרטיב זה, אף אם יתברר בסופו של דבר כבלתי מבוסס, כבר הספיק לגרום נזק עצום למוניטין של יונתן אוריך ולפגוע בו אישית ומקצועית. על התקשורת מוטלת אחריות כבדה לרסן את עצמה, להימנע מהדלפות בלתי מבוססות או מגמתיות, ולהקפיד על דיווח אחראי ומאוזן, המכבד את עקרון חזקת החפות. רק כך נוכל להבטיח שהליך החקירה ישרת את מטרותיו האמיתיות, ולא יהפוך לכלי לרדיפה או לסיכול פוליטי תחת מסווה של אכיפת חוק.