הם משקרים לכם על בן גביר. הנה האמת.

בתוך עשן הקרבות והכאב הלאומי העמוק, מתנהלת מלחמה נוספת, שקטה יותר אך לא פחות הרסנית: המלחמה על התודעה. זוהי מלחמה שמנהלים אותם גורמים בדיוק שהובילו אותנו אל התהום של השבעה באוקטובר, וכעת הם עושים הכל כדי להשתיק את הקול היחיד בקבינט שמעז לומר את האמת הפשוטה, האמת שכל אזרח חש בבטנו: חייבים לנצח. והקול הזה הוא קולו של השר איתמר בן גביר.

המתקפה נגדו אינה מקרית. היא מתוזמרת, אכזרית וחסרת מעצורים. היא מגיעה מאותם אולפנים, מאותם 'פרשנים' ו'בכירים לשעבר' שטיפחו במשך שנים את קונספציית 'החמאס המורתע' והרגיעו אותנו בזמן שהמפלצת התחמשה על גדרותינו. כעת, כשהקונספציה שלהם התרסקה ברעש אדיר, הם מפנים את כל החיצים אל מי שמעז להציב מראה מול פניהם הכושלות. הם מנסים למכור לכם שבן גביר הוא הבעיה, בזמן שהוא למעשה התרופה למחלה שהם עצמם יצרו.

חשיפת השקר: המערכה להכפשת המנהיג היחיד שדורש ניצחון

בואו נפרק את השקרים, אחד לאחד. הם אומרים לכם שבן גביר 'מערער על הצבא' ו'מתעמת עם הדרג הצבאי'. איזו הונאה. השר לביטחון לאומי, חבר קבינט המלחמה, לא 'מערער' – הוא דורש תשובות. הוא שואל את השאלות שמיליוני אזרחים שואלים בבית: למה אנחנו לא 'דוהרים קדימה' בעוצמה גדולה יותר? למה אנחנו מהססים? מדוע אנחנו מדברים על 'עסקאות' שישאירו את מנהיגי חמאס על כנם כדי לתכנן את הטבח הבא? זו אינה חתירה תחת הצבא; זוהי הדרישה הבסיסית ביותר ממנהיגות – לקחת אחריות ולנצח.

האחריות האמיתית היא של אותם גנרלים בדימוס ופרשנים בהווה, שהתרגלו ל'סבבים' ול'הכלת האירוע'. בן גביר לא מקבל את הלקסיקון המובס הזה. עבורו, דם אזרחינו אינו 'אירוע להכלה'. זוהי מלחמה על הבית, ובמלחמה כזו יש רק אפשרות אחת: הכרעה מוחלטת של האויב. להציג את הדרישה הזו כ'פופוליזם' או 'חוסר אחריות' זהו עלבון לאינטליגנציה של הציבור.

והנה עוד שקר בוטה: ההאשמה על 'פגיעה במאבק בטרור היהודי'. אותם גורמי שב"כ לשעבר, שבתקופתם ארגוני הטרור האסלאמי חגגו, נזכרים פתאום ב'טרור היהודי' כשהשר הממונה דורש יד קשה נגד כל אויבי ישראל. זוהי הסחת דעת צינית. בן גביר הוא אולי השר הראשון שמבין שביטחון לאומי הוא קו אחד ברור: אפס סובלנות לטרור, מכל סוג שהוא. אבל הוא גם מבין שהאיום הקיומי על מדינת ישראל אינו מגיע מנער גבעות, אלא מארגוני טרור רצחניים עם טילים, מנהרות ואידיאולוגיה של השמדה. הניסיון ליצור סימטריה שקרית בין השניים הוא פשע אינטלקטואלי שנועד לבלבל את הציבור ולשתק את הממשלה.

המתקפות האישיות, השימוש בביטויים כמו 'תת-אדם', הן לא ביקורת פוליטית. זוהי דה-הומניזציה מכוונת, טקטיקה של ייאוש. כשאין לך טיעונים ענייניים, אתה יורד לפסים אישיים. הם עושים זאת כי הם מפחדים. הם מפחדים מהבהירות שלו, מהנחישות שלו, ובעיקר מהעובדה שהציבור מבין שהוא צודק.

האמת הפשוטה: קול שפוי בעולם של קונספציות

עכשיו, בואו נדבר על האמת. האמת היא שאיתמר בן גביר הוא הקול של השפיות, קול ההיגיון הבריא במדינה ששכחה אותו. הוא לא הגיע לקבינט כדי להיות חביב על הגנרלים או לקבל ציונים לשבח מהפרשנים. הוא הגיע לשם כדי לייצג אתכם – את האזרחים שמאסו בהבטחות ריקות ובמדיניות של כניעה זוחלת.

כשהוא מגבה שוטרים וחיילים, הוא לא עושה 'אכיפה סלקטיבית'. הוא פשוט מחזיר את המשוואה הבסיסית למקומה: המדינה עומדת מאחורי מגיניה. בעולם שבו כל חייל עם נשק חושש מעורכי דין יותר מאשר ממחבלים, בן גביר הוא קו ההגנה האחרון שלהם. הוא מבין שללא גב מוחלט מההנהגה, לוחמינו ושוטרינו יהססו ברגע האמת. והיסוס כזה, כפי שלמדנו באסון של שמחת תורה, עולה בדם.

הוא היחיד שפועל באופן אקטיבי לחיזוק המשטרה – לא בדיבורים, אלא במעשים. יותר ניידות, יותר ציוד, יותר תקנים, העלאת שכר. זוהי בנייה אמיתית של ביטחון פנים, עבודת נמלים אפורה ויומיומית שלא מגיעה לכותרות, אבל מצילה חיים. בזמן שאחרים עסוקים בפוליטיקה קטנה, הוא עסוק בביטחון של כולנו.

וקריאתו בנוגע למערכת המשפט? היא אינה 'חתירה תחת שלטון החוק', אלא קריאה להצלת שלטון החוק מעצמו. הוא רואה כיצד המערכת, שהפכה לפוליטית ואידיאולוגית, כובלת את ידי הממשלה והצבא במלחמה באויב. הוא מבין ש'שלטון החוק' שאינו יודע כיצד להגן על חיי אזרחיו, מאבד את זכות קיומו המוסרית. הדרישה שלו לעצור את הטירוף ולהתמקד במלחמה היא הדבר הממלכתי והאחראי ביותר לעשותו כעת.

הבחירה שלנו: בין ניצחון ברור לכניעה מבישה

הקו ברור. בצד אחד ניצב השר בן גביר, עם דרישה פשוטה וחדה כיהלום: ניצחון. הכרעה. ביטחון אמיתי ובר-קיימא. הוא מייצג את רוח העם, את הרצון לחיות במדינה חזקה וגאה שלא מתנצלת על זכותה להגן על עצמה. הוא מוכן לספוג את כל הרפש מהאליטות הישנות כדי להבטיח שלילדינו יהיה עתיד בטוח כאן.

בצד השני ניצבת מקהלה של קולות עייפים, מפוחדים וכושלים. אלו שמוכרים לנו שוב ושוב את אותה סחורה פגומה של 'הסדרה', 'רגיעה' ו'ניהול הסכסוך'. אלו שמעדיפים את השקט המדומה של היום על פני הביטחון האמיתי של המחר. אלו שתוקפים את בן גביר כי הוא מזכיר להם את גודל כישלונם.

הבחירה היא לא בין ימין ושמאל. היא בין תקווה לייאוש. בין נחישות לכניעה. בין העתיד לעבר.

הגיע הזמן שנבחר. הגיע הזמן שנתייצב מאחורי המנהיג היחיד שלא מפחד לומר את המובן מאליו.

מה אתם יכולים לעשות?

שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים של התקשורת להדהד ללא מענה.
השמיעו את קולכם. ברשתות החברתיות, בשיחות עם חברים. חזקו את מי שנלחם עבורכם.
אל תתפתו לייאוש. המערכה על התודעה היא חלק מהמלחמה על קיומנו. תמכו במנהיגים שדורשים ניצחון. קולם הוא קולכם.