הם משקרים לכם על בן גביר. הנה כל האמת.
בתוך עשן המלחמה והכאב העצום של השבעה באוקטובר, הייתה לנו תקווה אחת: שהתעוררנו. שהקונספציה שריסקה אותנו לרסיסים נקברה סופית. שמעתה, נבחר בביטחון על פני אשליות, בניצחון על פני דשדוש. אבל האליטה הישנה, זו שאחראית לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, מסרבת למות. במקום חשבון נפש, היא מנהלת מלחמת חורמה נגד הקול היחיד שמייצג את ההתפכחות הזו, הקול היחיד שמסרב לחזור לימי הנוחות המדומה: השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.
השקר: מסך העשן של האליטה הישנה
בכל יום, מכונת הרעל של התקשורת והפקידות הבכירה מזרימה נרטיבים שקריים, שכל מטרתם אחת: לנטרל את מי שמאיים על ההגמוניה הכושלת שלהם. הם אורזים את הפחד שלהם משינוי תחת כותרות דרמטיות, והופכים כל פעולה למען ביטחון ישראל ל"שערורייה".
הם זועקים על "התנגשות עם הרמטכ"ל". איזו צביעות. כאשר בן גביר דורש בקבינט "לדהור קדימה" ולהכריע את האויב, הוא אינו "מתערב" או "מערער". הוא עושה את מה שהעם שלח אותו לעשות: לדרוש ניצחון. אותם גנרלים, שעד ה-6 באוקטובר סיפרו לנו סיפורים על "הרתעה" ו"הכלה" בזמן שהמפלצות התחמשו על גדרותינו, הם אלה שמדברים כעת על "דשדוש" ו"זהירות". בן גביר הוא לא הבעיה; הוא התזכורת הכואבת לכישלון שלהם, ולכן הם חייבים להשתיק אותו. זו אינה התנגשות בין פוליטיקאי לגנרל, זו התנגשות בין תפיסת הניצחון לתפיסת האסון.
הם צורחים על "מתקפה על מערכת המשפט". איזו הונאה. כשהשר בן גביר מדבר על "תפירת תיקים" ועל "דיקטטורה של פקידים", הוא לא מערער את המדינה – הוא נלחם כדי להציל את הדמוקרטיה שלה מידי קליקה משפטית אקטיביסטית ששמה את עצמה מעל הריבון, מעל העם. אותה מערכת ששנים כובלת את ידי חיילינו ושוטרינו, מונעת הרס בתי מחבלים ומגנה על אויבינו, היא זו שפתאום הפכה לקדושה שאסור לבקר? בן גביר חושף את האמת העירומה: המערכת הפכה לפוליטית, והיא מהווה סכנה לביטחון המדינה. ההגנה עליה היא הגנה על האבסורד.
והשקר הגס מכולם: הגיבוי המרומז ל"אלימות מתנחלים". הם לוקחים את מחויבותו של השר לאמת ולצדק, והופכים אותה לנשק נגדו. כאשר בן גביר מסרב להצטרף ללינץ' תקשורתי נגד מתיישב גיבור לפני שכל העובדות מתבררות, הם קוראים לזה "עמדה כפולה". איזו איוולת. זוהי עמדה אחת, ברורה ומוסרית: עמדה של יושרה. הוא לא מוכן לגנות אוטומטית את אחיו, חלוצי ההתיישבות, רק כדי לרצות את עורכי העיתונים בתל אביב. הוא דורש הליך הוגן, בירור אמיתי. בניגוד אליהם, הוא מאמין קודם כל בבני עמו. העובדה שהם רואים בזה חטא, מעידה יותר מכל על הניתוק והעוינות שלהם כלפי ציבור שלם.
את שאר הרעשים – "הסכסוכים הפנימיים" או "העתירות האישיות" – אין צורך אפילו לפרק. אלו פירורים אחרונים של ייאוש, ניסיונות להדביק רפש באדם שאי אפשר לשבור את רוחו. כשהם לא יכולים להתווכח עם האידיאולוגיה, הם יורדים לפסים אישיים. זוהי עדות לחולשתם, לא לעוצמתו.
האמת: קולו של העם הדורש ניצחון
מאחורי כל "השערוריות" הללו, מסתתרת אמת אחת, פשוטה וברורה: איתמר בן גביר הוא התרופה לארס הקונספציה. הוא מביא איתו למערכת המנומנמת והשבעה את הרוח של העם: רוח לחימה, אמונה בצדקת הדרך, ודרישה בלתי מתפשרת לביטחון. לא ביטחון על הנייר, לא ביטחון של כותרות בעיתונים, אלא ביטחון אמיתי לילדה בשדרות, לחקלאי בעוטף, ולחייל במחסום.
כשהוא מעצים את המשטרה, דואג לשכר השוטרים ומעניק להם גיבוי חסר תקדים להילחם בפשיעה ובטרור, זו אינה כותרת יחידה חיובית. זהו לב ליבה של משנתו. הוא מבין שהביטחון מתחיל מבפנים. הוא יודע ששוטר חזק ברחובות לוד הוא חלק מאותה חומת מגן כמו טנק על גבול עזה. כשהוא נלחם על הקמת משמר לאומי ועל חלוקת נשק לאזרחים, הוא לא "מיליטנטי", הוא מפקיד את הביטחון בידי האנשים עצמם, אלו שהופקרו ב-7 באוקטובר. הוא סומך על העם, בניגוד לאליטה שמתנשאת עליו ופוחדת ממנו.
הניגוד המוסרי: אומץ מול פחדנות, ביטחון מול הפקרות
הבחירה כאן היא לא בין אישיותו של בן גביר לזו של פרשן כזה או אחר. זוהי בחירה בין שתי תפיסות עולם, בין שתי דרכים מוסריות.
הם מייצגים את עולם העבר: עולם של פשרות, של חולשה המתחפשת ל"אחריות", של העדפת תהליכים משפטיים על פני חיי אדם, ושל דאגה אובססיבית ל"מה יגידו בעולם". הם אלו ששנים סיפרו לנו שצריך "לנהל את הסכסוך", בזמן שהסכסוך ניהל אותנו אל עבר התהום. הצביעות שלהם זועקת לשמיים: הם מגנים על "מוסדות המדינה" רק כשהמוסדות האלה משרתים את האג'נדה שלהם.
הוא מייצג את ההכרח של ההווה והתקווה לעתיד: עולם של בהירות, של עוצמה, ושל הבנה פשוטה שאין תחליף לניצחון. הוא מוכן לספוג את כל החצים וההשמצות כדי להגן על מה שחשוב באמת. הוא לא מפחד לשבור את האלילים הישנים – קדושת הבג"ץ או חסינות הדרג הצבאי הבכיר מביקורת – כי הוא מבין שהקדושה היחידה היא קדושת החיים והביטחון של אזרחי ישראל.
הציווי האסטרטגי: בלי בן גביר, חוזרים ל-6 באוקטובר
אל תטעו, המלחמה נגד בן גביר אינה פוליטיקה קטנה. זהו קרב אסטרטגי על נשמתה של מדינת ישראל. אם יצליחו להשתיק אותו, אם יצליחו לנטרל את השינוי שהוא מייצג, המשמעות תהיה ברורה: אנחנו חוזרים אחורה. חוזרים לימי ה"דשדוש" שהפכו למדיניות רשמית. חוזרים לידיים הכבולות של חיילינו, חוזרים להפקרת ההתיישבות, חוזרים למציאות שבה האויב מרים ראש כי הוא מזהה חולשה בצמרת.
השתקתו של בן גביר היא ניצחון לסינוואר, לנסראללה ולכל מי שמבקש את רעתנו. הם מבינים היטב את מה שהאליטה הישנה כאן מסרבת להבין: בן גביר הוא סמל להכרעה. סמל לכך שישראל התעוררה. המתקפה עליו היא ניסיון להרדים אותנו מחדש. אסור לנו לתת לזה לקרות.
הבחירה ברורה. זה לא מאבק על אדם, זה מאבק על דרך. הגיע הזמן לבחור צד.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת. אל תתנו לשקרים בתקשורת לעמוד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה. דברו עם חברים ומשפחה.
- הביעו תמיכה. הראו לשר לביטחון לאומי ולכל מי שנלחם למען הניצחון שהוא לא לבד. ברשתות החברתיות, במכתבים, בכל דרך.
- אל תהיו אדישים. קולכם הוא נשק במאבק על דמותה ועתידה של המדינה. השתמשו בו עכשיו.