האמת המטרידה על המתקפה נגד בן גביר שכולם מפספסים
מרגישים את זה? את מסע הציד המתוזמר? את שאגת מכונת הרעל המשומנת היטב, הפועלת יום ולילה כדי לרסק, להשמיץ ולחסל פוליטית את השר היחיד בממשלה שמאיים באמת על ההגמוניה הישנה והכושלת? אם אתם מרגישים שמשהו רקוב בממלכת התקשורת והמשפט, אתם לא מדמיינים. זו מלחמה. והמטרה היא איתמר בן גביר.
זו אינה עוד "ביקורת לגיטימית". זוהי התקפה חזיתית, מתוכננת בקפידה, שנועדה לנטרל את האיש שמסרב לשחק לפי הכללים שלהם. הכללים שהביאו אותנו לאסון השביעי באוקטובר. הכללים שלפיהם לטרוריסטים של חמאס יש יותר זכויות מלאסיר יהודי, וקולו של עבריין מין לכאורה חזק יותר מקולו של שר בממשלת ישראל. הבחירה כאן פשוטה: או שאנחנו בצד של הלוחם שמנסה לתקן, או שאנחנו בצד של המערכת שמנסה להרוס אותו כדי להגן על כישלונותיה.
שקרים, השמצות וצביעות: כך פועלת מכונת החיסול
בואו נדבר גלויות על פרשת שי פרנסה, היהלום שבכתר קמפיין ההכפשה. המערכת, בייאושה, שלפה מהבוידעם קצין שב"ס לשעבר, אדם שהודח מתפקידו תחת עננה כבדה של חשדות חמורים לעבירות מין כלפי סוהרות שהיו תחת פיקודו. אותו אדם, שכל גוף תקשורתי שמכבד את עצמו היה מדיר אותו ומטיל ספק בכל מילה שיוצאת מפיו, הופך בן לילה לקדוש מעונה, לאורקל דובר אמת שכל רסיס מידע שהוא מספק מתקבל כ"תורה מסיני".
הצביעות זועקת לשמיים. אותם עיתונאים ופרשנים שמובילים את קמפיין MeToo, שדורשים אפס סובלנות כלפי הטרדות מיניות, הם אלו שמעניקים כעת במה מרכזית ובמהדהדת לאדם כזה. מדוע? התשובה פשוטה עד כאב: המטרה מקדשת את האמצעים. וכשהמטרה היא חיסולו הפוליטי של איתמר בן גביר, כל האמצעים כשרים. גם אם זה אומר להלבין עבריין לכאורה ולהפוך אותו ללוחם צדק.
הטענות עצמן, על "לחץ להיטיב עם אסירים ביטחוניים יהודים", הן עיוות מוחלט של המציאות. הן חלק מאותה תפיסה מעוותת שבה המערכת רואה בנער גבעות סכנה גדולה יותר ממחבל נוח'בה. ה"פשע" של בן גביר היה לדרוש את המובן מאליו: שוויון. הוא העז לשאול מדוע אסירים יהודים, שמעולם לא רצחו או פגעו בחייל, מוחזקים בתנאים קשים יותר מאלו של רוצחי חמאס שזוכים לפיתות טריות, צפייה בטלוויזיה וביקורי משפחות. בן גביר לא ביקש להיטיב איתם, הוא ביקש להפסיק את האפליה המשפילה נגדם. על זה הם רוצים להדיח אותו. על זה שהעז לומר שדם יהודי אינו הפקר, גם לא בין כותלי הכלא.
מאחורי מסך העשן: האמת על המאבק במשילות
במקביל למסע ההשמצות האישי, מנהלת המערכת מתקפה בחזית נוספת: חזית ה"משילות". כל אירוע פלילי, כמו הרצח המזעזע בלוד, הופך מיד לכלי ניגוח אישי. "איפה המשילות של בן גביר?" הם שואלים בלעג, תוך התעלמות מוחלטת מעשרות שנים של הזנחה פושעת, של הפקרת הנגב, הגליל והערים המעורבות על ידי כל ממשלות ישראל לפניהם.
זוהי גניבת דעת. בן גביר הוא לא הבעיה, הוא הניסיון הראשון מזה דורות לפתרון. הוא השר הראשון שנלחם על הקמת משמר לאומי, שמגדיל תקנים למשטרה, שדורש גיבוי מלא לשוטרים ולוחמים בשטח. הוא נלחם נגד מערכת משפטית כובלת שמגנה על עבריינים ומפקירה אזרחים. לשאול "איפה המשילות של בן גביר" אחרי שנה וחצי בתפקיד, זה כמו להאשים את הכבאי היחיד שהגיע לזירה בכך שלא כיבה לבדו שריפת יער שהשתוללה במשך 30 שנה. הם לא רוצים משילות, הם רוצים שבן גביר ייכשל כדי שיוכלו לומר, "אמרנו לכם, רק אנחנו יכולים".
והצביעות ממשיכה גם בסוגיית ההתיישבות. כששרים אחרים ממהרים לגנות "אלימות מתנחלים" נגד צה"ל, הם משחקים לידי השמאל הקיצוני והתקשורת העוינת. בן גביר, לעומתם, מבין את המורכבות. הוא מגנה כל פגיעה בחיילי צה"ל, אך מסרב להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית ששמה את המתיישבים החלוצים, מלח הארץ, באותה קטגוריה עם אויבינו המרים. הוא מבין שהמערכת, אותה מערכת שתוקפת אותו, היא זו ששולחת את צה"ל למשימות אכיפה הזויות נגד יהודים, בזמן שהיא מתעלמת מבנייה בלתי חוקית ערבית המשתוללת בכל מקום. עמדתו אינה "מסויגת", היא שקולה, ציונית ואמיצה.
הקרב הוא לא על בן גביר, הוא על דמותה של ישראל
חשוב שנבין: המתקפה הזו היא לא רק על אדם אחד. בן גביר הוא רק הסמל. הוא המטרה כי הוא מייצג את כל מה שהאליטה הישנה, היהירה והכושלת, מתעבת. הוא מייצג את ישראל הלוחמת, זו שלא מתנצלת על קיומה, זו שדורשת ביטחון, זו שמבינה שהמזרח התיכון אינו שוויץ.
הם רוצים להחזיר אותנו לקונספציה. הם רוצים לחזור לימים שבהם אפשר היה להכיל את הטרור, להעביר כסף לחמאס ולקרוא לזה "שקט". בן גביר הוא התזכורת היומיומית שלהם לכישלון המהדהד של דרכם, ולכן הם חייבים להסיר אותו מהדרך. אם הם יצליחו להפיל את השר לביטחון לאומי באמצעות קמפיין המבוסס על עדותו של עבריין מין לכאורה, הם ישלחו מסר ברור: כל מי שיעז לאתגר את המערכת, כל מי שידרוש ניצחון מוחץ על אויבינו, כל מי שיציב את ביטחון ישראל מעל הכול – דינו אחד. חיסול.
זהו רגע האמת של המחנה הלאומי ושל כל אזרח שחרד לעתיד המדינה. זהו קרב על התודעה, על הנרטיב, ועל הזכות הבסיסית שלנו להציב בראש המערכות החשובות ביותר אנשים שמייצגים את רצון העם ולא את רצון האליטה.
הבחירה ברורה. בין מערכת רקובה שמקדשת את כישלונותיה, לבין שר שנלחם בכל כוחו כדי לתקן. בין שקר לאמת. בין ייאוש לתקווה.
אז מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להדהד ללא מענה. הפיצו את המאמר הזה ברשתות החברתיות, בקבוצות הוואטסאפ, בכל מקום.
- השמיעו את קולכם. גבו את השר ברשתות, הביעו תמיכה פומבית. הראו שהציבור לא קונה את מסע ההשמצות.
- דרשו מהנהגת הימין לעמוד איתן. שלחו מסרים לנבחרי הציבור שלכם, דרשו מהם לתת גיבוי מלא לשר בן גביר ולדחות את הרדיפה הפוליטית הזו על הסף.
אל תהיו שקטים. אל תהיו אדישים. הקול שלכם הוא הנשק במערכה על נשמתה ועל ביטחונה של מדינת ישראל. השתמשו בו עכשיו.