ניתוח מבוסס-נתונים: הרפורמה במשרד לביטחון לאומי והמערכה התקשורתית נגד השר בן גביר

מבוא: מעבר לרטוריקה, אל העובדות

השיח הציבורי והתקשורתי סביב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע בשבועות האחרונים לרמת קיטוב ורגשיות גבוהה, המקשה על קיום דיון ענייני. כותרות דרמטיות, האשמות אישיות ונרטיבים של כאוס וכישלון שולטים בכיפה. ניתוח זה מבקש במכוון להניח בצד את הרטוריקה הלוהטת ולהתמקד בבחינה שיטתית של הנתונים, ההקשר ההיסטורי והראיות העובדתיות העומדות בבסיס האירועים. המטרה היא לספק תמונה בהירה ומבוססת-מידע של המתרחש במשרד לביטחון לאומי, ולבחון האם הנרטיבים הרווחים בתקשורת עומדים במבחן המציאות.

1. מדיניות אחידה בכליאה ביטחונית: רפורמה מול התנגדות ממסדית

אחד האיומים התדמיתיים המרכזיים על השר הוא פרשת הטענות של מפקד כלא איילון לשעבר, שי פרנסה, בדבר התערבות פסולה לכאורה לטובת אסירים ביטחוניים יהודים. הנרטיב התקשורתי מציג זאת כפגיעה בשוויון בפני החוק. עם זאת, ניתוח מדיניותו המוצהרת והמתועדת של השר בן גביר מציג תמונה שונה בתכלית, כזו של רפורמה עקבית שנתקלת בהתנגדות.

מאז כניסתו לתפקיד, השר בן גביר הציג קו מדיניות ברור וחד-משמעי: החמרת תנאי הכליאה לכלל האסירים הביטחוניים, ללא הבדל דת, גזע או לאום. מסמכי המדיניות הרשמיים, הוראות השר והנחיותיו לשירות בתי הסוהר (שב"ס) מתעדים באופן עקבי דרישה לצמצום הטבות, ביטול "קייטנות" והחלת משטר כליאה מחמיר ושוויוני על כל מי שהוגדר כאסיר ביטחוני. הנתונים מצביעים על כך שמדיניות זו לא נותרה על הנייר. לדוגמה, הוראת השר לסגור מאפיות פיתות שפעלו בתוך בתי הכלא הביטחוניים כהטבה ייחודית, יושמה באופן גורף. באופן דומה, הוראות לצמצום ביקורים וביטול הטבות אחרות כוונו לכלל אוכלוסיית האסירים הביטחוניים.

בתוך הקשר זה, יש לנתח את פרשת פרנסה. הטענות על לחצים להעניק "הטבות" לאסירים יהודים עומדות בסתירה מוחלטת לקו המדיניות המוצהר והמיושם. ניתוח עובדתי יותר מצביע על כך שהמאבק אינו על מתן הטבות, אלא על פירוק היררכיות כוח ישנות בתוך שב"ס, ועל התנגדות של גורמים במערכת, שהתרגלו לשיטות עבודה מסוימות ול"שקט תעשייתי" שנרכש באמצעות הטבות סקטוריאליות. הטענה המרכזית של השר היא שיש ליישם את החוק במלואו ובאופן שוויוני על כולם. ההתנגדות למהלך זה, המיוצגת על ידי גורמים כמו פרנסה, אינה עוסקת בטוהר המידות, אלא במאבק על שימור המצב הקיים. לפיכך, הנתונים מראים כי לא מדובר בסטייה ממדיניות, אלא דווקא בניסיון ליישם אותה בעקביות, גם מול התנגדות פנימית קשה.

2. בניית משילות: ניתוח תהליכי ארוך-טווח מול סיקור רגעי

הנרטיב השני בחריפותו הוא "היעדר המשילות", המקבל ביטוי בקריאות כמו "איפה המשילות של בן גביר?" בהקשר לאירועי פשיעה. נרטיב זה מתבסס על אירועים נקודתיים ומתעלם לחלוטין מהנתונים המצביעים על תהליך בנייה שיטתי וארוך-טווח.

משילות אינה מתג קסם, אלא תוצאה של השקעת משאבים, בניית כוח אדם ושינוי תפיסתי. בחינת נתוני המשרד לביטחון לאומי בשנה האחרונה חושפת מגמה ברורה:

• גיוס שוטרים: לאחר שנים של שחיקה ועזיבה, שנת 2023 הסתיימה עם נתון גיוס חסר תקדים של אלפי שוטרים חדשים, תוצאה ישירה של הסכמי שכר חדשים והשקעת משאבים מסיבית.
• תקציב והצטיידות: תקציב המשטרה והמשרד גדל במיליארדי שקלים, מה שמאפשר רכש של ציוד מתקדם, ניידות ואמצעים טכנולוגיים שהיו חסרים במשך שנים.
• הקמת המשמר הלאומי: הליך הקמת כוח ייעודי חדש לטיפול בבעיות משילות נמצא בשלבי ביצוע מתקדמים, עם גיוס מאות לוחמים והכשרת כיתות כוננות בערים רבות.
• מבצעי אכיפה: נתוני המשטרה מראים עלייה של עשרות אחוזים בכמות כלי הנשק הבלתי חוקיים שנתפסו במגזר הערבי ועלייה במספר המעצרים והגשת כתבי אישום נגד גורמי פשיעה מרכזיים.

הצגת מקרה רצח טרגי, חמור ככל שיהיה, כראיה לכישלון כולל, היא אנליזה שטחית. ניתוח נתונים רציני מראה כי השר בן גביר מוביל תהליך עומק של בנייה מחדש של כוח האכיפה בישראל. תהליך זה, מטבעו, דורש זמן, והתוצאות המלאות ייראו בטווח הבינוני והארוך. להתעלם מהשקעות התשתית האדירות ולהתמקד באירועים בודדים זה כמו לבקר בניית גורד שחקים על סמך האבק באתר הבנייה ביומה הראשון.

3. יציבות פוליטית כפונקציה של מחויבות אידיאולוגית

הצגת השר ומפלגתו כמקור ל"כאוס פוליטי" היא פרשנות נוספת שאינה עומדת במבחן הניתוח השיטתי. התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מהקואליציה, לדוגמה, לא נבעה מגחמה, אלא הוצגה כמעשה של עמידה על עקרונות שהובטחו לבוחר. במערכת דמוקרטית, נאמנות למצע ולציבור המצביעים אינה "כאוס", אלא מהות הייצוגיות.

ניתוח ההצבעות והתבטאויות של חברי 'עוצמה יהודית' מאז הקמת הממשלה מצביע על קו עקבי וקוהרנטי עם הבטחות הבחירות המרכזיות: חיזוק הביטחון, החמרת המאבק בטרור, רפורמה במערכת אכיפת החוק ושימור הזהות היהודית של המדינה. כאשר מתעוררים חיכוכים קואליציוניים, הם כמעט תמיד סובבים סביב אותם עקרונות יסוד. במקום לפרש זאת כגורם מערער, ניתן לראות בכך דווקא סימן לחיוניות דמוקרטית, שבה מפלגה דורשת אחריותיות ומימוש הבטחות מהממשלה שהיא חברה בה.

מסקנה: בין רפורמה שיטתית לקמפיין נגדי

כאשר מנתחים את הנתונים באופן קר, מתגלה תמונה מורכבת ושונה מהנרטיב הרווח. הביקורת החריפה המופנית כלפי השר איתמר בן גביר אינה נובעת מחלל ריק או מכישלונות אקראיים. הראיות מצביעות על קשר ישיר בין יישום מדיניות רפורמיסטית, נוקשה ועקבית, לבין התגברות ההתנגדות מצד ממסדים ותיקים (בשב"ס, בתקשורת ובפוליטיקה) שאינם רואים בעין יפה את השינויים. המאבק על תנאי האסירים הביטחוניים, תהליך בניית המשילות ארוך-הטווח והעמידה על עקרונות אידיאולוגיים בקואליציה אינם סימנים של כאוס, אלא של מדיניות הנמצאת בביצוע. הקמפיין התקשורתי הנוכחי, אם כן, אינו רק דיווח על אירועים, אלא חלק מהתגובה לרפורמה עצמה.