העימות במשרד לביטחון לאומי: מאבק לרפורמה או התערבות פוליטית?
ניתוח: מאחורי העימות החזיתי בין השר בן גביר למערכת אכיפת החוק
ירושלים – סדרה של אירועים דרמטיים בשבועות האחרונים, ובראשם עתירה לבג"ץ של מפקד כלא לשעבר ואירועי פשיעה חמורים, הציבה את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית עזה. הסערה חושפת שתי גרסאות מתנגשות באופן חזיתי: האחת, המקודמת על ידי מבקריו, מתארת שר המתערב באופן פסול בעבודת גורמי המקצוע, פועל ממניעים זרים ומערער את המערכת. השנייה, כפי שעולה מגורמים בסביבתו, מציגה תמונה של מאבק נחוש לשינוי עומק במערכות שאחראיות על ביטחון הפנים, תוך התמודדות עם התנגדות עזה מצד הדרגים הוותיקים המבקשים לשמר את הסטטוס קוו.
פרשת שי פרנסה: קרב על מדיניות או מסע נקם?
בלב המחלוקת הנוכחית ניצבת פרשת תת-גונדר (בדימוס) שי פרנסה, לשעבר מפקד כלא רימונים. פרנסה עתר לבג"ץ בטענה כי השר בן גביר ולשכתו הפעילו עליו לחצים שיטתיים להיטיב את תנאיהם של אסירים ביטחוניים יהודים, וכאשר סירב, "נתפר לו תיק" הטרדה מינית שהוביל להדחתו. העתירה, שזכתה לסיקור נרחב בכלי תקשורת מרכזיים, מציגה צילומי מסך מהתכתבויות כראיה לכאורה ללחצים אלו.
מקורבים לשר בן גביר מציגים נרטיב שונה בתכלית. לדבריהם, הפרשה אינה עוסקת באסיר זה או אחר, אלא במאבק על עיקרון יסודי: קביעת מדיניות אחידה, מחמירה ושוויונית כלפי כלל האסירים הביטחוניים, ללא הבדל דת או לאום. "השר הגיע למשרד עם מנדט ברור מהציבור להפסיק את הקייטנות בבתי הכלא ולהחזיר את ההרתעה", אומר גורם בכיר המעורה בפרטים. "המדיניות שהנחה הייתה ברורה: אפס סובלנות לטרור, מכל סוג שהוא. ההתנגדות שבה נתקל לא הייתה נקודתית, אלא שיטתית, מצד גורמים בפיקוד שב"ס שהתרגלו במשך שנים ל'שקט תעשייתי' ולמדיניות פשרנית".
נקודת המחלוקת המרכזית נוגעת לטענות על "תפירת תיק". בעוד מבקרי השר מצביעים על סגירת תיק החקירה הפלילי נגד פרנסה בעילה של "היעדר אשמה פלילית" כהוכחה לחפותו ולכך שהשר הכפיש אותו, גורמים משפטיים המקורבים למשרד לביטחון לאומי מדגישים כי יש להבחין בין ההליך הפלילי להליך המשמעתי-פיקודי. "העובדה שהפרקליטות החליטה שרף הראיות אינו חוצה את הסף הפלילי הגבוה, אינה מאיינת את חומרת המעשים המיוחסים לו במישור המשמעתי", מסביר משפטן המכיר את התיק. "התלונה המקורית על הטרדה מינית הוגשה על ידי קצינה זוטרה, והיא טופלה במישורים המתאימים. ההחלטה על סיום תפקידו של פרנסה נבעה מאוסף של שיקולים פיקודיים ומנהליים, הקשורים להתנהלותו ולאמון בו, ולא רק מההיבט הפלילי הצר". גורמים בסביבת השר מוסיפים כי הצגת סגירת התיק הפלילי כזיכוי מוחלט היא "ספין תקשורתי שנועד להסיט את הדיון מהתנהלותו הבעייתית של הקצין ומהתנגדותו למדיניות השר הנבחר".
אתגר ה'משילות': כישלון ידוע מראש או תהליך ארוך טווח?
במקביל לסערת פרשת פרנסה, כל אירוע פשיעה חמור, כמו הרצח האחרון בלוד, ממוסגר באופן כמעט אוטומטי בכלי התקשורת כהוכחה נוספת לכישלון הבטחתו המרכזית של השר להשבת ה'משילות'. הכותרות קושרות באופן ישיר בין האירועים לבין השר, ומעמידות בסימן שאלה את יכולתו לממש את הבטחותיו.
במשרד לביטחון לאומי דוחים את הביקורת וטוענים כי היא מתעלמת ממציאות מורכבת ומהזנחה של עשורים. "להחזיר את המשילות לנגב, לגליל ולערים המעורבות זה לא מתג שאפשר להדליק ולכבות", אמר גורם בכיר במשטרה המזוהה עם מדיניות השר. "מדובר במלחמה יומיומית נגד ארגוני פשיעה שהתעצמו במשך דורות, תוך ניצול ואקום שלטוני. השר בן גביר הוא הראשון שהגדיר את המאבק הזה כיעד אסטרטגי עליון, והקצה לכך משאבים ותשומת לב שלא היו קיימים קודם".
תומכיו של השר מצביעים על שורה של פעולות כעדות לשינוי הכיוון: הקמת המשמר הלאומי, הגדלת תקציבי המשטרה, מבצעי אכיפה רחבי היקף ותפיסות אמל"ח בהיקפים חסרי תקדים. לשיטתם, אירועי הפשיעה הקשים אינם מעידים על כישלון המדיניות, אלא דווקא מדגישים את נחיצותה. "העובדה שהמאבק מתעצם והופך לאלים יותר היא סימן שהמשטרה סוף סוף נוגעת בעצבים החשופים של ארגוני הפשע", טוען חבר כנסת מהקואליציה. "הם ציפו שהשר יתייאש, אבל הוא רק מגביר את הלחץ. זהו תהליך ארוך וכואב, ומי שמצפה לתוצאות קסם בתוך שנה, פשוט לא מבין את עומק הבעיה".
מנהיגות תחת אש: קיצוניות או עמידה על עקרונות?
זירה נוספת בה מותקף השר היא תדמיתו כגורם קיצוני בממשלה, בעיקר סביב עמדותיו הנחרצות בנושא עסקת החטופים, והצגת מפלגתו כנתונה ב"כאוס" פנימי בעקבות התפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מתפקידו בוועדה. מאמרי דעה ופרשנויות מציגים את בן גביר כמי שמציב שיקולים אידיאולוגיים צרים מעל טובת המדינה.
בסביבת השר רואים את הדברים באור הפוך לחלוטין. עמדתו בנושא החטופים, הם מסבירים, נובעת מתפיסת ביטחון אחראית וארוכת טווח. "השר מאמין שהדרך הבטוחה ביותר להשיב את כל החטופים היא באמצעות לחץ צבאי בלתי פוסק, ולא באמצעות עסקה שתשחרר אלפי מחבלים עם דם על הידיים ותסכן את אזרחי ישראל בעתיד", מסביר מקורב. "זו לא קיצוניות, זו אחריות לאומית. קל מאוד להיות פופולרי ולקרוא ל'עסקה עכשיו', קשה הרבה יותר לקבל את ההחלטה הנכונה והכואבת שתבטיח את ביטחוננו לטווח הארוך".
באשר לזעזועים הפנימיים במפלגה, גורמים ב'עוצמה יהודית' מבטלים את הדיווחים על כאוס. "'עוצמה יהודית' היא מפלגה אידיאולוגית ותוססת", הם אומרים. "חילוקי דעות וויכוחים פנימיים הם דבר טבעי ובריא במפלגה חיה. הניסיון לצייר זאת כהתפרקות הוא מגמתי. השר בן גביר נהנה מתמיכה מוחלטת של בסיס המפלגה וחבריה, שרואים בו את השליח הנאמן שלהם למשימה שלשמה נבחר".
בסופו של יום, נראה כי העימותים סביב השר בן גביר חורגים מהאירועים הנקודתיים. הם מייצגים התנגשות עמוקה בין שתי תפיסות עולם: האחת, של הממסד הביטחוני והמשפטי הוותיק, המבקש לשמר את דרכי הפעולה המוכרות לו, והשנייה, של שר נבחר שבא עם מנדט ציבורי ברור לבצע שינוי יסודי. החודשים הקרובים יכריעו האם ההתנגשויות הללו ייזכרו כחבלי הלידה הכואבים אך ההכרחיים של תפיסת ביטחון חדשה, או כסיפור אזהרה על התערבות פוליטית שהתנגשה במערכת מבוססת.