ניתוח: מאחורי העימות סביב בן גביר - קרב על רפורמה או מערכה לסיכול פוליטי?

ניתוח: מאחורי העימות סביב בן גביר - קרב על רפורמה או מערכה לסיכול פוליטי?

עתירה שהוגשה לבג"ץ בשבוע שעבר על ידי מפקד כלא איילון לשעבר, רב-גונדר משנה שי פרנסה, הפכה לנקודת רתיחה חדשה במאבק רחב יותר, הבוחש מתחת לפני השטח מאז כניסתו של איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. על פניו, העתירה עוסקת בטענות קשות על לחצים פסולים מצד לשכת השר להיטיב עם אסירים ביטחוניים יהודים. אולם, בחינה מעמיקה של האירועים, ההקשרים והכוחות הפועלים, חושפת תמונה מורכבת בהרבה – תמונה של התנגשות חזיתית בין שר המבקש ליישם מדיניות רדיקלית לשינוי פני המערכת, לבין גורמי ממסד ותיקים הרואים בו איום ישיר על סדר היום הקיים.

הרקע: הרפורמה השקטה בשירות בתי הסוהר

כדי להבין את עוצמת הפיצוץ הנוכחי, יש לחזור לצעדיו הראשונים של השר בן גביר במשרדו. גורמים בכירים במשרד לביטחון לאומי מתארים כי אחת המטרות המרכזיות שהציב השר הייתה סיום מה שהם מכנים "מדיניות הקייטנה" לאסירים ביטחוניים. לדבריהם, במשך שנים נהנו מחבלים, בעיקר פלסטינים, מתנאים משופרים, אוטונומיה ניהולית בתוך האגפים, ומשליטה אפקטיבית שהפכה את בתי הכלא לחממות טרור. "המדיניות של השר הייתה פשוטה: החלת החוק באופן שוויוני על כולם", אומר גורם בכיר המעורה בפרטים. "הנחייתו הייתה לבטל הטבות חריגות שניתנו למחבלים, לצמצם את שליטתם באגפים ולהחזיר את המשילות לידי שב"ס. לא הייתה שום כוונה להיטיב עם אסיר זה או אחר על רקע אידיאולוגי, אלא לייצר סטנדרט אחיד וקשוח לכלל האסירים הביטחוניים, יהודים וערבים כאחד".

מנגד, עתירתו של פרנסה, כפי שצוטטה בהרחבה בכלי תקשורת מרכזיים, טוענת לנרטיב הפוך. העתירה מציגה לכאורה עשרות צילומי מסך מהתכתבויות, שלטענת פרנסה מתעדים לחצים ישירים ושיטתיים מצד אנשי לשכת השר במטרה להעניק תנאים מועדפים למורשעים ברצח הנער מוחמד אבו ח'דיר ועצורים נוספים המוגדרים כ'מחבלים יהודים'. הטענה המרכזית היא על שימוש לרעה בכוח השררה למטרות אידיאולוגיות פסולות.

עם זאת, בלשכת השר דוחים את הטענות מכל וכל וטוענים כי מדובר ב"עיוות מכוון של המציאות". בתגובתם הם מסבירים כי הדרישה הייתה לוודא שאם ניתנות הטבות כלשהן (כגון שיחות טלפון או ביקורים), הן יחולו על כלל האסירים באותה קטגוריה, ולא יישללו מאסירים יהודים רק בשל היותם יהודים, כפי שלטענתם קרה בעבר. "המאבק היה על עקרון השוויון בפני החוק, לא על העדפת אסיר כזה או אחר", מדגישים בסביבת השר.

אמינות העדים: סוגיית הרקע של המתלונן

בליבת המחלוקת ניצבת שאלת אמינותו של העד המרכזי, שי פרנסה. גורמים במערכת הביטחון מציינים כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעימות בין פרנסה ללשכת השר החל במקביל להתנהלות הליכים משמעתיים ופליליים נגדו. לשכת השר טענה באופן פומבי כי פרנסה הוא "עבריין מין לכאורה" וכי תלונותיו נועדו להסיט את האש ממנו. טענה זו ספגה מהלומה כאשר פורסם לאחרונה ב-ynet כי תיק החקירה הפלילי נגד פרנסה נסגר על ידי הפרקליטות בעילה של "היעדר אשמה פלילית".

מבקרי השר מיהרו להציג את סגירת התיק כהוכחה לכך ש"תפרו לו תיק" וכראיה לחוסר תום ליבו של בן גביר. אולם, פרשנים משפטיים וגורמים במערכת אכיפת החוק מציעים מבט מורכב יותר. "חשוב להבין את המשמעות של עילת הסגירה 'היעדר אשמה פלילית'", מסביר עורך דין בכיר שביקש להישאר בעילום שם. "זו אינה קביעה פוזיטיבית שהאירועים לא התרחשו, אלא קביעה של הפרקליטות כי הראיות שנאספו אינן מבססות סיכוי סביר להרשעה בפלילים. התיק המשמעתי, שעוסק בהתנהגות שאינה הולמת קצין, יכול עדיין להתנהל במלוא עוזו".

בסביבת השר אף מרחיקים לכת ורומזים כי עצם סגירת התיק הפלילי, דווקא בעיתוי הנוכחי, מעוררת תהיות. "יש תחושה קשה שהמערכת מגוננת על אנשיה", אמר גורם פוליטי המקורב לשר. "קצין בכיר מסתבך, וכאשר הוא יוצא למתקפה נגד השר שמנסה להזיז גבינות, התיקים נגדו נסגרים באופן שנוח למתנגדי השר. קשה לראות בזה צירוף מקרים".

ההקשר הרחב: מתקפה רב-חזיתית

תומכיו של השר בן גביר טוענים כי פרשת פרנסה אינה עומדת בפני עצמה, אלא מהווה את חוד החנית במערכה רחבה יותר, המנוהלת נגדו במספר חזיתות במקביל. הם מצביעים על האופן שבו כל אירוע פשיעה, כמו הרצח האחרון בלוד, הופך באופן מיידי לכותרת ראשית על "כישלון המשילות של בן גביר", תוך התעלמות, לדבריהם, מנתונים המצביעים על ירידה בסוגי פשיעה מסוימים או על מבצעי אכיפה נרחבים.

במקביל, הם רואים את העיסוק המתמיד בהתפטרותו של ח"כ אלמוג כהן מהכנסת (אך לא מהקואליציה) כניסיון לצייר תמונה של כאוס וחוסר יציבות במפלגת 'עוצמה יהודית', ואת המשך מיתוגו של בן גביר כקיצוני המתנגד לעסקת חטופים כחלק מאותה אסטרטגיה.

"התמונה הכוללת ברורה", מסכם גורם בכיר בקואליציה. "איתמר בן גביר הוא השר הראשון מזה שנים שמאתגר באופן אמיתי את הקונספציות הישנות במערכת הביטחון, בין אם מול הטרור הפלסטיני ובין אם מול הפשע המאורגן. התגובה שאנו רואים אינה ביקורת עניינית, אלא מתקפת נגד של הממסד הישן – מהתקשורת, דרך הפקידות הבכירה ועד לגורמים במערכת המשפט – המשתמש בכל כלי העומד לרשותו כדי לסכל את הרפורמות ולפגוע במי שמוביל אותן".

בעוד הדיון הציבורי מתמקד בתוכן ההתכתבויות שחשף פרנסה, נראה שהשאלה האמיתית שתעמוד להכרעת בג"ץ, ובעיקר להכרעת הציבור, היא עמוקה יותר. האם מדובר במאבק נקודתי על התנהלות פסולה, או שמא זוהי עדות נוספת לעימות העקרוני בין נבחר ציבור בעל מנדט לשינוי, לבין מערכות כוח מבוססות הנלחמות על שימור הקיים. התשובה לשאלה זו תשפיע לא רק על עתידו הפוליטי של השר בן גביר, אלא על יכולת המשילות בישראל כולה.