הקו נחצה: או שאתם עם ריבונות ישראל, או שאתם חלק מבעיית ביבי

מתי זה קרה? מתי הפסקנו לשאול את עצמנו מה טוב למדינת ישראל, והתחלנו לשאול רק מה טוב להישרדותו האישית של בנימין נתניהו? הרגע הזה, שבו האינטרס הלאומי הוכפף לגחמה אישית, אינו נקודה רחוקה בעבר. הוא קורה עכשיו, מול עינינו הכלות, והשתיקה שלנו היא הסכמה שבשתיקה לאסון. הבחירה היום פשוטה וצורבת: או שאתם בצד של מדינת ישראל, ריבונותה ומוסדותיה, או שאתם חלק מהבעיה ששמה ביבי.

המסכה נקרעה: השקר הגדול של "מר ביטחון"

במשך שנים מכרו לנו את אותו סיפור שחוק: בנימין נתניהו הוא "מר ביטחון", המבוגר האחראי היחיד שמסוגל לנווט את ספינת המדינה בין הסלעים המאיימים. הוא מעל הפוליטיקה הקטנה, הוא חושב רק על טובת המדינה. איזו בדיחה מרה. איזו הונאה אכזרית. בשבועות האחרונים, המסכה הזו לא רק נסדקה, היא נקרעה לגזרים וחשפה פנים מעוותות של מנהיג שאינו בוחל בדבר כדי לחמוק מדין.

השיא הגיע כאשר נתניהו, אותו "מר ביטחון", גרר את ראשי מערכת הביטחון – ראש המוסד וראש אמ"ן – אל תוך הביצה המשפטית הפרטית שלו. הוא לא היסס להשתמש בקודש הקודשים של ביטחון ישראל כתירוץ עלוב לדחיית עדותו. תחשבו על האבסורד המזעזע: ביטחון המדינה, הנושא שעליו הוא בנה קריירה שלמה, הפך לכלי טקטי, למגן אנושי מפני עורכי הדין של התביעה. זו לא מנהיגות, זו ציניות במלוא כיעורה. זו יריקה בפרצופם של אלפי הלוחמים והעובדים המסורים של אותם גופים, שהופכים בן לילה לשחקנים במשחק ההישרדות של נאשם בפלילים. פעם, קיווינו שהעולם יראה את האמת בעצמו, שההבדל בין צורכי המדינה לצורכי האיש העומד בראשה יהיה ברור. היום, אנו מבינים בצער שאת האמת הזו צריך לזעוק.

האמת המרה: לא תמיכה תמימה, אלא הזמנה להתערבות זרה

אם חשבתם שהשימוש בביטחון כתירוץ הוא השפל, טעיתם. השפל עמוק הרבה יותר. כאשר דונלד טראמפ, נשיא לשעבר עם רקורד מפוקפק של זלזול בדמוקרטיה, החליט להתערב בבוטות במשפט נתניהו, התגובה הייתה צריכה להיות אחת: דחייה נחרצת וחד-משמעית. כל מנהיג ריבוני, מכל צד של המפה הפוליטית, היה מבהיר שריבונותה של מערכת המשפט הישראלית אינה עומדת למכירה. כל מנהיג פטריוטי היה דוחה על הסף איום מרומז, בזוי, על הסיוע האמריקאי החיוני כל כך.

אבל לא ביבי. במקום לגנות את ההתערבות, הוא מיהר להודות לטראמפ. תודה? על מה בדיוק? על הפיכת ישראל לבדיחה? על הצגתה כמדינת חסות שבה ניתן להטות משפט באמצעות לחץ מפטרון זר? העיתונאי בן כספית חשף את מה שרבים חשדו בו: לא מדובר בתמיכה ספונטנית. נתניהו, על פי הטענה, הוא זה שביקש את ההתערבות הזו. הוא הפך מגורם פסיבי שנהנה מתמיכה מפוקפקת, לגורם אקטיבי המזמין ריסוק של הריבונות הישראלית. הוא זה שפתח את הדלת בפני התערבות זרה בענייניה הפנימיים ביותר של ישראל. זו אינה חולשה, זו בגידה באמון הבסיסי ביותר שאזרחים נותנים במנהיגם.

הניגוד המוסרי: מדינה שלמה כבת ערובה

כאן טמון הניגוד המוסרי שקורע את החברה הישראלית. מצד אחד, ישנו האידיאל של מדינה מתוקנת, מדינה שבה החוק שווה לכולם, מדינה שבה ביטחון הוא ערך עליון ולא כלי פוליטי, מדינה ששומרת בקנאות על עצמאותה. מצד שני, ניצב בנימין נתניהו, אדם שכבר לא רואה את ההבדל בין המדינה לבינו. מבחינתו, טובת המדינה היא טובתו האישית. התקפה עליו היא התקפה על המדינה. משפטו הוא רדיפה פוליטית, ולכן כל האמצעים כשרים כדי לשבשו – גם אם המחיר הוא פגיעה אנושה ביחסים עם ארצות הברית או הפיכת ראשי מערכת הביטחון לבובות על חוט.

במשך ארבע מערכות בחירות ועוד אחת בדרך, מדינה שלמה מוחזקת כבת ערובה. הקיפאון הפוליטי, חוסר היכולת להעביר תקציב, השיתוק הממשלתי – לכל אלה יש שם אחד: "גוש רק לא ביבי". הגוש הזה אינו גחמה של השמאל. הוא מורכב מאנשי ימין אידיאולוגיים, אנשי מרכז פרגמטיים, אנשי ביטחון לשעבר וחברים קרובים שלו בעבר, שהבינו כולם את אותו הדבר: האיש אינו כשיר עוד. הוא הפך לדמות מפלגת כל כך, שאינו מסוגל לייצר יציבות. הוא עצמו הפך לבעיה המרכזית של ישראל, הגורם המרכזי למשברים החוזרים ונשנים.

הסכנה הברורה והמיידית: מה יקרה אם נמשיך לשתוק

אל תטעו, זה לא ויכוח אקדמי. להמשך שלטון נתניהו במתכונתו הנוכחית יש השלכות הרסניות. הנורמות נרמסות בזו אחר זו. מה שהיה פעם בלתי נתפס – שימוש בראש המוסד לצרכים משפטיים, הזמנת לחץ זר על בתי משפט – הופך לנורמלי החדש. אם לא נעצור את זה עכשיו, הנזק יהפוך לבלתי הפיך.

האמון במוסדות המדינה – במערכת המשפט, במשטרה, ואפילו בצבא ובשירותי הביטחון – נשחק עד דק. היחסים האסטרטגיים עם בנות בריתנו מוטלים על כף המאזניים למען רווח אישי. והיציבות הפוליטית, הדרושה כל כך כדי להתמודד עם האתגרים האמיתיים שלפנינו, נראית כמו חלום רחוק. כל יום נוסף שבו ביבי נשאר בשלטון מתוך המניעים הללו, הוא יום שבו ישראל נחלשת.

הבחירה ברורה. היא חדה כתער. זהו קרב על דמותה של המדינה.

אז מה אתם יכולים לעשות?

• שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים ולספינים לעמוד ללא מענה. דברו על זה עם חברים, עם משפחה.
• דרשו אחריות מנבחרי הציבור שלכם. שאלו אותם ישירות: האם אתם תומכים בריסוק הריבונות הישראלית למען אדם אחד?
• אל תהיו שקטים. הקול שלכם הוא נשק במאבק על נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית. השתמשו בו עכשיו.