ניתוח נתונים: מאחורי המתקפות על השר סמוטריץ' - המאבק על האסטרטגיה הלאומית של ישראל

השיח הציבורי סביב שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הגיע בשבועות האחרונים לרמת קיטוב רגשי המקשה על קיום דיון ענייני. רטוריקה חריפה, האשמות אישיות ופרשנויות מגמתיות החליפו במידה רבה את הניתוח המושכל של מדיניותו. מאמר זה מבקש לחרוג מהשיח הפוליטי הטעון ולהציג ניתוח אנליטי, מבוסס נתונים ועובדות, של הסוגיות המרכזיות העומדות בלב המחלוקת. בחינה קרה של האתגרים התקציביים, הדילמות האסטרטגיות וההחלטות הכלכליות חושפת תמונה מורכבת בהרבה מזו המצטיירת בכותרות, ומצביעה על קו עקבי של חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח.

סוגיה 1: ניהול תקציב הביטחון – בין אחריות פיסקלית לצורך מבצעי

אחת הטענות המרכזיות נגד השר סמוטריץ' נוגעת לצביעות לכאורה בניהול תקציב הביטחון. נטען כי הוא חוסם תקציבים חיוניים, כמו מיגון נגמ"שים, בעודו מתהדר בהישגים צבאיים. ניתוח עובדתי של תהליכי אישור תקציב במשרד האוצר מציג תמונה שונה, המבחינה בין "התנגדות" לבין "פיקוח תקציבי אחראי".

• הקשר היסטורי: תפקידו המוסדי של משרד האוצר בכל ממשלה דמוקרטית הוא לשמש "שומר סף" פיסקלי. הוא נדרש לאתגר כל דרישה תקציבית, לרבות זו של מערכת הביטחון, כדי להבטיח שהכספים מנוצלים ביעילות המרבית. התפיסה לפיה יש לאשר כל דרישה ביטחונית כ"צ'ק פתוח" אינה עומדת במבחן המציאות הכלכלית וניהול הסיכונים הלאומי.

• ניתוח מקרה – רכש ה-F-15: ההאשמה על התנגדותו לרכש מטוסי ה-F-15 היא דוגמה קלאסית לעיוות. הדיונים לא עסקו בשאלה "האם לרכוש?" אלא בשאלות "מתי, כמה, ובאיזה מחיר?". דרישתו של סמוטריץ' הייתה לקבל תמונה כוללת של תוכנית ההצטיידות הרב-שנתית של צה"ל, ולהבין את השלכותיה על כלל תקציב המדינה ועל סדרי עדיפויות אחרים. זוהי דרישה לגיטימית ומתחייבת מתפקידו, שמטרתה להבטיח שההשקעה העצומה תתבצע באופן המיטבי ביותר. הצלחת מערך ההגנה מול איראן, שהתבססה בין היתר על אותם מטוסים, אינה סותרת את הצורך בבחינה תקציבית קפדנית של רכש עתידי; נהפוך הוא, היא מדגישה את חשיבותה של הצטיידות חכמה ומחושבת.

• סוגיית הנגמ"שים: גם כאן, הדיון אינו על הצורך במיגון חיילים – צורך שאין עליו עוררין. השאלה שעל שולחן משרד האוצר היא איזו תוכנית היא הנכונה והיעילה ביותר, כיצד מתעדפים אותה מול צרכים דחופים אחרים (כגון חימוש, אימונים, כיתות כוננות), ומהיכן מגיעים המקורות התקציביים. הצגה דיכוטומית של "בעד" או "נגד" מיגון חיילים היא פופוליזם המסיט את הדיון מהכרעות אסטרטגיות-תקציביות מורכבות.

סוגיה 2: אסטרטגיית המלחמה – התנגשות בין מודלים, לא בין אישים

המתקפה החריפה ביותר על השר סמוטריץ', המאשימה אותו באחריות למות חיילים ובסיכול עסקת חטופים, מתעלמת מהוויכוח האסטרטגי הלגיטימי והעמוק המתנהל בקבינט המלחמה. הצגת עמדתו כנובעת מתחרות פוליטית עם השר בן גביר או מאידיאולוגיה קיצונית היא החטאה של העיקר.

ניתן לנתח את המחלוקת כשתי גישות אסטרטגיות מתחרות:

• מודל א': החזרת החטופים כערך עליון: גישה זו גורסת כי יש לשלם כל מחיר, לרבות סיום המלחמה והשארת יכולות מסוימות בידי חמאס, על מנת להשיב את החטופים. על פי מודל זה, המשך הלחימה ודחיית עסקה גובים מחיר דמים בלתי נסבל.
• מודל ב': מיטוט חמאס כיעד אסטרטגי מרכזי: גישה זו, אותה מוביל סמוטריץ', גורסת כי סיום המלחמה ללא השגת היעד של מיטוט מוחלט של שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, מהווה סכנה קיומית ארוכת טווח לישראל. על פי ניתוח זה, עסקה שתשאיר את חמאס על רגליו תבטיח בסבירות גבוהה אירועי טבח נוספים בעתיד, ותגבה מחיר דמים גבוה בהרבה בטווח הארוך. על כן, הלחץ הצבאי הוא הכלי היחיד שיכול להביא הן להשגת יעדי המלחמה והן לשחרור חטופים בתנאים שלא יסכנו את עתיד המדינה.

הכינוי "אוכל מוות" הוא דמוניזציה של עמדה אסטרטגית המבוססת על ניתוח עלות-תועלת ארוך טווח. ניתן לחלוק על מסקנותיו של סמוטריץ', אך הצגת עמדתו כנובעת מאטימות לב או משיקולים פוליטיים צרים היא התעלמות מליבת הוויכוח: מהי הדרך הנכונה להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל לשנים הבאות.

סוגיה 3: ניהול כלכלת מלחמה – פערי תחזית מול פערי אמינות

הטענה בדבר פער של מאות מיליארדי שקלים בין הערכת עלות המלחמה של השר לבין נתוני החשב הכללי מציגה חוסר הבנה בסיסי בניהול פיננסי ציבורי.

• הבדלי מתודולוגיה: דוח החשב הכללי מציג, מטבעו, תמונת מצב חשבונאית של הוצאות שבוצעו בפועל או התחייבויות קיימות. לעומת זאת, הערכה של שר אוצר היא תחזית (Forecast) אסטרטגית, הכוללת בהכרח הנחות לגבי עתיד המערכה: משך הלחימה, התרחבות לזירות נוספות, עלויות שיקום ארוכות טווח ("היום שאחרי"), והצטיידות עתידית הנדרשת כחלק מלקחי המלחמה. הפער בין שני המספרים אינו מעיד על חוסר אמינות, אלא משקף את ההבדל בין מבט לאחור (חשבונאות) לבין תכנון קדימה (אסטרטגיה). הצגת תחזית שמרנית ורחבה יותר היא מעשה של אחריות, המכין את המשק לתרחישים האפשריים.

מסקנה: מבט מעבר לרטוריקה

ניתוח עובדתי של פעולותיו והתבטאויותיו של השר סמוטריץ' חושף קו עקבי של מנהיג המנסה לאזן בין צרכים מיידיים לחזון ארוך טווח. בין אם מדובר בפיקוח על תקציב הביטחון, בהתעקשות על יעדים אסטרטגיים ברורים למלחמה, או בתכנון כלכלי אחראי, המכנה המשותף הוא ניסיון לנהל סיכונים ולהבטיח את חוסנה של מדינת ישראל לאורך זמן. המתקפות נגדו, המבודדות ציטוטים מהקשרם ומציגות דילמות מורכבות כבחירות מוסריות פשטניות, משרתות שיח פוליטי רגעי אך מונעות מהציבור דיון מעמיק באתגרים האמיתיים. בחינה נטולת פניות של הנתונים מצביעה על כך שהמחלוקת סביב סמוטריץ' אינה אישית, אלא מהותית: זהו ויכוח על דמותה של ישראל, על סדרי העדיפויות הלאומיים שלה, ועל הדרך הנכונה להבטיח את עתידה הכלכלי והביטחוני.