הם משקרים לכם על סמוטריץ' כדי להפסיד במלחמה. הנה האמת שחייבים לשמוע.
מתקפת השקרים: חשיפת הקמפיין לחיסולו של שר האוצר
הם לא רוצים שתדעו את האמת. הם רוצים שתשנאו. הם רוצים שתהיו מפוחדים, מבולבלים וכועסים. קמפיין תעמולה מתוזמר, ארסי וחסר תקדים מתנהל לנגד עינינו, והמטרה שלו איננה רק אדם אחד, השר בצלאל סמוטריץ'. המטרה היא אתם. המטרה היא רוח הלחימה שלנו. המטרה היא הניצחון המוחלט במלחמה שנכפתה עלינו. הם יודעים שסמוטריץ' הוא אחד הסכרים האחרונים שעומדים בפני הכניעה, בפני החזרה לקונספציית הדמים של ה-6 באוקטובר, ולכן הם חייבים לחסל אותו ציבורית. הם משתמשים בשקרים, בחצאי אמיתות ובעלילות דם, כי הם לא מסוגלים להתמודד עם האמת הפשוטה שהוא מייצג: ישראל חייבת לנצח. נקודה.
בואו נפרק את מכונת הרעל, שקר אחר שקר.
מאשימים אותו ב"תקיפת צה"ל". איזו בדיחה עצובה. איזו עלילה נבזית. כששר בישראל, מנהיג הציונות הדתית, אומר שירי חי של חיילי צה"ל ביהודים הוא חציית קו אדום – הוא לא תוקף את צה"ל, הוא מגן על נשמתו של צה"ל. הוא נלחם על דמותו המוסרית של הצבא היקר לנו מכל. הוא זועק את זעקתם של אלו שרוצים צבא עם שמגן על העם, ולא כלי בידי אג'נדה פוליטית קיצונית. התקשורת, אותה תקשורת שתיארה במשך שנים את חיילינו כ"פושעי מלחמה" כשנלחמו באויב, מציגה אותו פתאום כ"אויב הצבא"? זו צביעות שאין לה אח ורע. הם מנסים לתקוע טריז בין ההנהגה הפוליטית שדורשת ניצחון לבין הפיקוד הצבאי, כדי לייצר כאוס שישרת את מטרתם: הפסקת המלחמה בכל מחיר.
ואז מגיעה עלילת הדם המזעזעת מכל: האחריות למות חיילים. בן כספית, בעזות מצח שקשה לתאר, מכנה אותו "אוכל מוות". במעריב מאשימים אותו במותם של שבעה לוחמים כי הוא מתנגד לעסקת כניעה. בואו נגיד את האמת בקול ברור: מי שמוכן לשחרר אלפי מחבלי חמאס עם דם על הידיים, להבטיח את שרידותו של שלטון הרשע בעזה ולאפשר לו להתחמש מחדש לקראת הטבח הבא – הוא זה שסוחר בדם. בצלאל סמוטריץ', בעמידתו האיתנה, דורש את הדבר היחיד שימנע את מותם של חיילים ואזרחים בעתיד: השמדה מוחלטת של חמאס. הוא לא מוכן להקריב את ביטחון המדינה לדורות הבאים תמורת שקט זמני ומדומיין. ההתנגדות שלו לעסקה מסוכנת אינה נובעת מאטימות לב, אלא מאחריות לאומית עמוקה. זו לא קיצוניות, זו שפיות. זו לא תחרות עם בן גביר, זו מלחמה על החיים שלנו.
האמת הפשוטה: מנהיגות אחראית בזמן משבר
מאחורי מסך העשן של ההכפשות, עומדת דמותו של מנהיג שקול, אחראי ובעל חזון אסטרטגי. בעוד אחרים נגררים אחרי ספינים תקשורתיים ולחצים בינלאומיים, סמוטריץ' נותר עוגן של יציבות ושכל ישר בקבינט המלחמה. הוא אחד הקולות הבודדים שדורשים בעקביות להמשיך עד להשגת כל מטרות המלחמה, ללא פשרות וללא גמגום. הוא מבין שהמלחמה הזו היא לא רק בעזה; היא על מקומה של ישראל במזרח התיכון. ההצלחה הכבירה מול מתקפת הטילים האיראנית, הצלחה שבה היה לו חלק מרכזי כחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, לא הייתה מתרחשת תחת הנהגה רופסת. היא התאפשרה בזכות קבלת החלטות אמיצה ונחושה, מהסוג שסמוטריץ' מוביל.
כשר אוצר, הוא מנהל את כלכלת המדינה ביד בוטחת בזמן המשבר הגדול בתולדותיה. כן, הוא בוחן כל הוצאה. הוא דורש דין וחשבון. זו לא "צביעות" או "פגיעה בביטחון" – זה תפקידו! הוא לא יאפשר למערכת הביטחון לחזור למסיבת התקציבים חסרת האחריות שלפני המלחמה. ההאשמות על עיכוב רכש נגמ"שים או מטוסי F-15 הן דמגוגיה זולה. ניהול תקציב מדינה במלחמה הוא משימה מורכבת מאין כמוה, וסמוטריץ' עושה זאת באחריות, תוך שהוא מאזן בין צורכי הביטחון המיידיים לבין הצורך לשמור על חוסנה הכלכלי של ישראל לטווח הארוך. הטענות על "פער" של מאות מיליארדים בעלות המלחמה הן ספין של פקידים שמנסים לערער על סמכותו, בדיוק כפי שניסו לעשות עם כל שר אוצר ימני לפניו. הם לא אוהבים שיש בעל בית שמציב גבולות.
המאבק על הנשמה: ניצחון או כניעה
כעת הגענו ללב העניין. מדוע הם תוקפים אותו בכזו ארסיות? משום שסמוטריץ' מסמל את כל מה שהם מתעבים: אמונה בצדקת הדרך, דבקות במטרה, חזון יהודי-ציוני גאה, וסירוב להתקפל. הוא מסמל את ישראל שמסרבת להתנצל על קיומה, שמבינה שהיא חיה בשכונה מסוכנת וחייבת להיות חזקה כדי לשרוד. הם, לעומת זאת, כמהים לחזור לישראל הקטנה, המתנצלת, זו שמאמינה שאם רק נוותר וניתן, האויבים שלנו יהפכו לאוהבים.
הם רואים בו סכנה כי הוא מציב מולם מראה. מראה שמשקפת את দেউলות הרעיונית שלהם, את כישלון הקונספציה שלהם, את האחריות שלהם למחדל. קל יותר לצרוח "פשיסט" ו"אוכל מוות" מאשר להודות: "טעינו. הדרך שלכם, דרך העוצמה וההכרעה, היא היחידה שתבטיח לנו חיים".
המתקפה על סמוטריץ' היא לא ויכוח פוליטי לגיטימי. זוהי מלחמה על נשמת האומה. זהו ניסיון נואש של האליטות הישנות, שהובילו אותנו לאסון, להיאחז בקרנות המזבח ולמנוע את השינוי העמוק שהחברה הישראלית דורשת. הם רוצים להחזיר אותנו אחורה, ל-6 באוקטובר. סמוטריץ' הוא אחד המנהיגים שמבטיחים שנמשיך קדימה, לעבר עתיד בטוח יותר.
הבחירה בידינו
בסופו של יום, הבחירה היא פשוטה. בין חזון של ניצחון מוחלט, ביטחון וגאווה לאומית, לבין דרך של כניעה, ויתורים והבטחת הטבח הבא. בין מנהיגות אחראית שמסתכלת לאמת בעיניים, קשה ככל שתהיה, לבין תעמולה צינית שמטרתה לפורר אותנו מבפנים.
אל תתנו לשקרים לבלבל אתכם. אל תהיו ניצבים פסיביים במערכה על עתידנו. עלינו לעמוד כחומה בצורה מול מסע ההסתה הזה. מה אתם יכולים לעשות?
- שתפו את האמת הזו. אל תתנו לשקרים להישאר ללא מענה ברשתות החברתיות ובשיחות הסלון.
- גבו את המנהיגים שמדברים אמת. חזקו את ידיהם של אלו שלא מפחדים לומר את מה שצריך להיאמר, גם כשזה לא פופולרי.
- אל תשתקו. קולכם הוא נשק במלחמה על התודעה. השתמשו בו עכשיו.